פעם לא הייתי צריכה פוסט פריקה .

כיום ... אני גם לא צריכה ... אבל כבר לא נעים לי לחפור לאותה ילדה ...

בחיים לא היה לי יום זיכרון עצוב כמו היום+אמש .

אמא , כמה דמעות , ירדתי קילו 200 רק מהבכי !

אוי , איזה יום עצוב  

והשלושה שבועות האלה לא ניגמרים ..לא בשבילי .

כי בעוד שבוע , לפני 18 שנה אני חושבת ,

הוא ... הוא עזב את אמא ואבא .

וזהו , אין יותר תירוצים .. כי הבטחתי לעצמי בכיתה ה' או ו' ,

שכשאהיה בת 15 אלך לקבר .

אבל... אני לא יודעת איך לבוא לאמא , להגיד לה "השנה אני באה איתך ..."

ואני לא אהיה מסוגלת לבכות לידה ...

אבל זה לא הגורם היחיד לעצב שלי ...

היום זיכרון , ה"עוד שבוע" שאני לא רוצה שיגיע .. , ההרגשת "לבד" שמעולם לא הרגשתי ... , והוא , שהפסיק להתייחס אלי ... שוב

וגם....אני לא מבינה איך קרה , שכל התיכנונים שלנו שקעו להם ... אי שם בים השחור ...

אלוהים , עזור לי ...

יהי זכרם ברוך של כל חללי צה"ל ומערכות ישראל