פעם לא הייתי צריכה פוסט פריקה .
כיום ... אני גם לא צריכה ... אבל כבר לא נעים לי לחפור לאותה ילדה ...
בחיים לא היה לי יום זיכרון עצוב כמו היום+אמש .
אמא , כמה דמעות , ירדתי קילו 200 רק מהבכי !
אוי , איזה יום עצוב 
והשלושה שבועות האלה לא ניגמרים ..לא בשבילי .
כי בעוד שבוע , לפני 18 שנה אני חושבת ,
הוא ... הוא עזב את אמא ואבא .
וזהו , אין יותר תירוצים .. כי הבטחתי לעצמי בכיתה ה' או ו' ,
שכשאהיה בת 15 אלך לקבר .
אבל... אני לא יודעת איך לבוא לאמא , להגיד לה "השנה אני באה איתך ..."
ואני לא אהיה מסוגלת לבכות לידה ...
אבל זה לא הגורם היחיד לעצב שלי ...
היום זיכרון , ה"עוד שבוע" שאני לא רוצה שיגיע .. , ההרגשת "לבד" שמעולם לא הרגשתי ... , והוא , שהפסיק להתייחס אלי ... שוב 
וגם....אני לא מבינה איך קרה , שכל התיכנונים שלנו שקעו להם ... אי שם בים השחור ...
אלוהים , עזור לי ...
יהי זכרם ברוך של כל חללי צה"ל ומערכות ישראל 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברברה ,,,, (: