אז אני מסוגלת שוב ליכתוב
הבלק אווט עעבר לי
אבל כבר אין לי עיניין בליכתוב את ערפדים לא נושכים
אז הנה סיפור חדש
כולל מעט ארוטיקה בריאה בו
אבל לא זה לא פורנוגרפיה!!
"פעם בחיים"/(~^^)~lulilu~(^^~)
לחשתי לו לאוזן בעדינות"התגעגעתי לזה"
מתענגת מהרטט שעבר בגופו מהנשיפה שלי על צוורו
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי בחזרה
התעלמתי ממנו
חיכיתי כמה שניות וכמתי מעליו לאט
"אמרנו שאין בזה רגש"
"רק הנאה בלי לערב רגשות, לא?"
הוא לא ענה
שתק, קם ולבש את מיכנסי הג'ינס שרק אתמול בלילה נראו בלתי ניתנים לניתוק מגופו
צמודים,כהים ורכוסים ללא שום כוונה לזוז
בחולצה המכופתרת למחצה שלו
"איזה הומו" הייתה המחשבה הראשונה שלי עד שראיתי על מי מדובר
"דניאל?!?!?"
"מורן!! מה את עושה פה??"
"באתי למסיבה בתקווה לימצוא לי מלווה להלילה"
"בישביל זה חזרת עד לפה?"
"פה יש את הכי שווים לא?"
"לא הישתנית אני מבין"
"אבל אתה כן"
"רק חיצונית...אני עדיין אותו אדם שאת מכירה ואוהבת"
"אתה והצניעות שלך, שאני ימות אתה ניראה...אה...מדהים!"
"כעע אני אוהב את המראה הזה הוא מתאים לי יותר מאותם ג'ינסים זרוקים שמתחילים אחרי התחת וניגמרים באולסטאר הישנות והחולצות הגזורה עם סמלי האנרכי וההדפסים של להקות רוק"
"אפילו עשיתי קעקוע חדש...טוב לא כל כך חדש זה מלפני חודשיים...תיראי"
והפשיל את שרבול החולצה עד שניראה קצה זנבו של שטן על החלק האחורי של כתפו
"חכי אני פשוט יוריד את החולצה"
וכך הוא עשה פורם את שלושת הכפתורים היחידים שעוד הסתירו את ביטנו המרובעת להפלי
"אני רואה שעבדת,והורדת שיער....יפה יפה"
"חכי שתיראי תקעקוע ותגידי לי מזה יפה"
הוא פשט את החולצה לגמרי וחשף את אותו קעקוע שנישאר חקוק במוחי
אותה שטנית עגולת ישבן וחזה שופעת אך רזה מפנה את גבה אלי בהפגנתיות
"ואוו זה מדהים!!"אמרתי בפליאה
"אמרתי לך, אני ציירתי אותה ואיימי קיעקעה אותה אלי"
"איימי??"
"כן איימי האקסית שלי, את לא זוכרת אותה??"
"זאת שניסתה לירות בי??"
"כן היא יצאה מהמעצר אחרי חודש...עם שבועיים של סדנת לחצים"
"אבל למה היא סלחה לך?הרי אתה בגדת בה...איתי"
"כן אבל הסדנה הזאת שינתה אותה, היא עכשיו שקטה וכשעברתי ליד חנות הקעקועים איפה שהיא עובדת היא הציע לעשות לי חצי מחיר קעקוע, ארה לי שהיא סלחה ושחכה לשנינו על הכל, אהה והיא גם ביקשה ממני שעם אני פוגש אותך למסור לך ד'ש חם חם ושהיא תעשה גם לך אחד עם רק תבקשי"
"תודה רבה אבל לא ניראלי, אני לא מיתקרבת לאישה שכיוונה אלי אקדח ורק במזל ניצלתי ממנה, ובטח שלא עם זה כולל הרבה מחטים"
"איך שאת רוצה, אז תגידי..."הוא אמר לי בחיוך, ידעתי שעכשיו זה יגיע, אותו מישפט התחלה דפוק שתמיד הצחיק אותי
"את באה לפה הרבה?"
"אתה לעולם לא תישכח את זה האא"
"בחיים לא"
הוא שילב את זרועי בזרועו והלכנו כך לכיוון הבר
"2 ליקר דובדבן בבקשה"
"אני כבר לא שותה" אמרתי לו בחיוך
"בישבילי את תישתי, פעם אחת לזכר הימים הטובים"
"2 ליקר דובדבן, עוד משהו?"שאל הברמן
"לא תודה זה יספיק לנו ל10 דקות הקרובות אבל תכין לעצמך עוד בקבוק שלם בישביל שתינו.. הלילה הזה הולך ליהיות ארוך" ענה לו דניאל במתק שפתיים, "ארוך מאוד" הידהדו המילים בראשי כשהוא נעל את הוואנס המפוספסות שלו
"קפה?"שאלתי במבט חתום
"לא..זה בסדר אני לא רצוי פה פשוט אלך"
"אתה כזה פולני, וחוצמזה מישו אמר לך שאתה לא רצוי??"
"אם כך..למה לא כפית וחצי קפה שתיים סוכר"
"אפילו את הקפה את עדין שותה מתוק"
"אני אוהב דברים מתוקים" זרק אלי בחיוך קטן
"אני יודעת" ירקתי לעבור,מראה לו את מלוא גופי החטוב המכוסה בקושי ע"י החוטיני שקנה לי לפני חצי שנה.
מעולם לא הייתי אדם צנוע, וכי למה אהיה?
אני עובדת קשה ביכדי לישמור על הגיזרה הדקיקה, נקיה מקפלים, פירסינגים או כל גורם פוגע אחר
הרגשתי את המבטים שלו, נעים מפני אל צוורי כאילו הוא נוגע בי
וממשיך אל קו החזה וההבטן והמותנים מחליק על הירכיים ועוצר בכפות רגלי היחפות
הוא חזר להביט בעיניי מחיך בשובא
המבט שלו חדר את עורי בשרי ועצמותי נוגע בנשמה שלי ואני ממשיכה להביט בעיניו העמוקות והחודרות בעדישות
כך עמדנו אני שכימעט אינני לבושה והוא מוכן לזוז דקה ארוכה
המבטים חודרים לנפש פולשים לכל חלק אפשרי, השקט הבילתי ניתפס הזה
"קלאק" קפץ הכפתור של הקומקום, מסמן לנו שהחיים ממשיכים
"אז מה?"לבשתי על פני ארשת מחוייכת, "תירצה עוגיות עם הקפה שלך?"
אזזז מה תם חושבים??
להמשיך?
~~סוף פוסט~~