היא חשבה שהכל אותו דבר,

"כשיורד גשם יורד על כולם"

ומה עם אלה שפותחים מטרייה?

זה תמיד קורה, אני בין אלה שאין להם מטרייה..

שהגנה כלפייך לא קיימת.

אתה יודע זה מצחיק, תמיד כשאני שומעת את השיר הזה ?

אני בוכה משהו נסגר איתי, הרי לא אהבתי אותך.

ולא היה בנינו כלום, רק תראה מה הבטחה יכולה לגרום לי,

כבר הרבה זמן שלא התאכזבתי ככה...

אתה יודע? זה מצחיק גם שכשתמיד שאני כותבת פה,

אני כותבת לך , זתאמרת אני כאילו כותבת לך מכתב,

ואתה כאילו קורא אותו, הכל כאילו, גם מה "שהיה" בנינו,

למה מרכאות? כי בתאכלס לא היה כלום, בשבילך לפחות

ואיפושהו גם בשבילי.

הכל הצגה, אתה אפעם לא היית אתה.

חוץ מפעם אחת זוכר?

שכולם הלכו.

וכאילו שיחקת אותה רוצה לראות טלוויזיה,

ולי כאילו היה קר אז ישבתי איתך.

משם זה כבר לא היה כאילו.

זה כבר היה באמת, אני יודעת שגם אתה שמת לב לזה,

ליד כולם אנחנו משחקים אותה לא מתייחסים אבל איפושהו

מבט פה מבט שם,

נשיקה פה , צורה עם שפתיים, איפושהו זה היה אמיתי.

"חבל לי שאת לא גדולה, הייתי רוצה שתהיי במקומה"

זה היה אמיתי, איך? לא יודעת כנראה שלהיות איתי יותר מדי זמן,

וכ"כ קרוב דפק לך קצת ת'שכל,

אז אני כאילו אומרת לך עכשיו ביי, ולך כאילו אכפת,

אחרי זה נעשה את עצמנו כאילו לא מתייחסים.

ומאז? זה יהיה כאילו אותו דבר ...

אז ביי,

בכאילו...