היא חשבה שהכל אותו דבר,

בלילות את לבד לא נרדמת את החושך כובש את דמותו כל מילה בלעדיו כמו אילמת

וגופך מבקש לחוש את גופו הירח מאיר את האופק

ואת שוב אל החוף מביטה הגלים מתנפצים כמו תופת שבוער בגופך

כשהוא איתה ואת נאחזת כ"כ בגבר שלך

הוא לא שם מאז שהלך

והלילה ארוך כמו נצח הדמעות מכסות את הכר,

וליבך הכבוי יש רק פתח שנסגר ונשאר קולו המוכר.

החדר הופך כ"כ קר עכשיו זה נגמר

וכבר לא נשאר מה לומר

את בוכה בלילות לא מפסיקה לקוות את פותחת דלתות שבמהרה נסגרות

את שבויה בצילו ושוב יוצאת לקראתו שיבוא אין לך למה לחכות....