הסתבכתי.. מחר מתכונת במתמטיקה ואני לא באמת לומדת ואני מרגישה אבודה מתמיד ומפחדת..טיפה אני צריכה ריגוש חדש אני צריכה מישהו שיתקשר אליי באמצע הלילה ויגרום לי לחייך אני צריכה אלכוהול אני צריכה לרקוד ואני צריכה לאהוב, לאהוב לקום כל בוקר.
לפני יומיים שוב תקפו מחשבות אובדניות התחלתי לקרוא את "ורוניקה מחליטה למות" והתחברתי אני עדיין באמצע הספר..היא עדיין לא החליטה שבא לה לחיות אבל אני כבר החלטתי..
נמאס לי לתהות נמאס לי להישבר נימאס לי להרגיש מיותרת אני בן אדם מיוחד ואני צריכה להיות שמחה על זה שאני קיימת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
