לא משנה כמה רע לי וכמה אני ממשיכה ליפול, ואני בהחלט נופלת כל הזמן יותר..כל הזמן דאגות ופחדים ודברים לעשות ומלחמות
הכל על הכתפיים שלי ומסתובבות לי בראש
ואין לי כוחות
אני רק שונאת את החיים האלו יותר ויותר
ונדמה שזה בכלל לא מדרבן אותי לעשות כלום כדי לשנות את זה.
אני כבר לא יכולה לשמוע את עצמי מתלוננת ומרחמת על עצמי
אני יודעת כמה המצב רע ואני יודעת שאני יכולה לשנות.. אבל זה כלכך רחוק מפה, שנות אור.
אני לא יודעת כמה כבר אוכל לסבול
שנים שאני אומרת את אותו הדבר.. ועדיין, אני פה במקום שרע לי בו.
ועדיין בדרך למקום אחר. אף פעם לא במקום אחר,
עדיין מסביבי אנשים שלא ראויים להיות בחיים שלי,
לא ראויים לפזר את הרעל הזה מסביבי כל פעם
אני עוד נושמת רוע. נושמת כבדות וחרא
אוף.
כמה עוד אפשר?
פעם חשבתי שאם מספיק רע נופל ואתה רק מתלונן בלי לשנות כלום אז כנראה שאתה לא באמת רוצה לשנות..כנראה שלא באמת נמאס לך..
היום אני יודעת עד כמה נמאס לי אבל אני כבר לא יודעת מה אני חושבת על זה
אני רק רוצה לעוף מפה
אז למה אני לא מצליחה בכלום?