מדריך למתעורר (בקטע בבלוג של ר' מתפוזים)
נורא קל לי לנסות לנתח אנשים אחרים
מה קרה לי שהחשיבות עצמית שלי הגיעה למימדים כאלו
זהו? סיימתי לנתח ולשפוט את עצמי שאני מרשה לעצמי לכעוס על אחרים עכשיו?
לדעת יותר טוב מהם? להגיד להם איך לפעול ולהיות בטוחה במיליון אחוז שאני יודעת מה אני אומרת?
אני כולה ילדה בת 25.. ובלי קשר לגיל או לחוויות..
אני צריכה לדעת לא להתעסק בעניינים של אחרים בכלל..אלא בשלי.
לא לתקן את העולם.. לתקן את עצמי. וזה לא עניין של תיקון.. כי אין פה שום דבר מקולקל..
יש פה רק עניין של שיפור..
היא כל הזמן מזכירה לי.. שאני מקבלת מה שאני נותנת..
השיפוטיות הזו.. כמה אני שופטת.. כמה אני כועסת.. כמה אני לא מבינה..
כמה אני נוקמת.. ונוטרת.. וזוכרת את הרע.. ולא סולחת.. ודשה בעניינים הטפלים האלו שלא מועילים לאף אחד
הרי יש כלכך הרבה יותר מכך..
כל האושר והטוב והעושר..
אני צריכה לשחרר.. לשחרר את כל המטענים הרעים שנופלים עליי.. את כל הכעסים האלו שמשתקים אותי והורסים לי
להפסיק לטעות.. ואז להתחרט. להיות נמהרת ואז לנקום..
ליפול בקלות ולא לשכוח לעד...
לשחרר לשחרר לשחרר. כי אין ברירה אחרת..
בעצם יש ברירה.. וניסיתי אותה. לא הגעתי לשום מקום טוב.
אז עכשיו משנים..ועכשיו יותר טוב.
עכשיו להתעסק בעצמי.. ולהיות מודעת לעצמי, בלי להכאיב לעצמי בראש עם מחשבות מיותרות עם דאגות ופחדים..
להיות שלמה עם עצמי. להפסיק לחשוב מה אחרים חושבים.. להפסיק לחשוב על מה אחרים חושבים .. להפסיק לחשוב על אחרים.
וגם הקטע עם ג'ק.. להשתיק את הקול הזה בתוכי.. הקול הפוחד הזה.. השיפוטי הזה..
אני רוצה לספר את הסיפור על ג'ק כדי להזכיר לעצמי לא לחפור לעצמי בראש עם שטויות...
על הבחור שנתקע באמצע שומקום עם המכונית שלו עם פנצ'ר.. והלך הרבה זמן וראה מרחוק בית קטן
וכל הדרך לבית הוא חשב לעצמו.. אם אני אלך לבית הזה.. הבנאדם יכול לתת לי ג'ק ולעזור לי ואז אני אסע מפה..
אבל בעצם.. הוא גם יכול לא לעזור לי.. הוא יכול לכעוס עליי על זה שהפרעתי לו ככה באמצע היום..בתוך הבית שלו
ולכעוס מאוד ולא לתת לי ג/ק בכלל אלא לגרש אותי.. ובתוך כל הדיונים הפנימיים של הבחור הזה.. הוא מגיע לבית וכשהבנאדם פותח לו את הדלת
הוא צורח ישר "למה אתה לא רוצה לתת לי ג'ק?! למה אתה לא רוצה לעזור לי?!"
אז צריך להשתיק את הג'ק..
ג'ק שתוק. שתוק.
ג'ק. די לחפור.
תודה ר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
