I forgive myself for not fitting in, And blame the world for the lack of clarity

יש לי אופי ש מתמכר.. לכל דבר שעושה לי להרגיש טוב..

אני נאחזת חזק מדי ובסוף מאבדת הכל.

ואז נכנסת למין סחרור כזה ויורה בכולם..

ואני בטוחה שאני הכי חזקה והכי צודקת בעולם..

אחרי כמה חודשים אני קולטת כמה איבדתי וחוזרת עם הזנב בין הרגליים

מצפה לקבל איזו עצם מהצד השני..

אבל זה תמיד מאוחר מדי.

אין אמת אחת יש המון..

כמו שאין אמונה אחת יש המון..

ואני לא יודעת איך אני צריכה לחיות.. אבל אני יודעת איך אני לא רוצה לחיות.

עד שאני שוכחת מה רציתי ורוצה משהו אחר.

נכון שזה מזין לכמה רגעים אבל זה כ"כ ממכר.. שאין לי יכולת להפסיק את התהליך.

אני אוהבת עד שאני שונאת. אני מבריחה את כולם ובורחת מעצמי..

אבל יש תוקף להכל.. ואני צריכה לדעת שיש דברים שהם פג תוקף וצריך לזרוק מבלי להסתכל אחורה.

אני צריכה לדעת לזהות את הפחד באנשים

לפני שהם יתקפו.. והרי גם ההתקפה שלי היא מפחד.

והפחד הכי גדול שלי זה שהמירוץ הזה לא ייגמר לעולם.. ואני אאבד איפה שהוא באמצע. ואגמר.