איך היא מצליחה להחזיר אותי לשם בכלל?למקום הנמוך הזה?
במקום הזה שאני צריכה הערכה ממנה?
עברה יותר מחצי שנה. אני אפילו לא רוצה אותה. לא קרובה לשם בכלל.
אבל אני גם לא סולחת.. לא יודעת ולא יכולה להיות שם בשבילה.
עדיין כועסת, אז למה זה גורם לי להרגיש כזה רע?
איך זה שכל מילה שלה נשמעת לי כמו התנשאות מצידה?
פתאום היא נשמעת הבוגרת והשקולה, זו שהתגברה והמשיכה הלאה..
היא אפילו נשמעת הגיונית ולא מוזרה כמו שהייתה איתי..
"אני מבינה לגמרי שאת עוד במקום הזה.."
כוסעמק תפסיקי להבין.
אני רוצה לשנוא אותך ולא יכולה..
אני לא רוצה בכלל לעשות לך טוב
אני רק רוצה להפסיק להגיע לעבר כל הזמן
הפלאשבקים האלו לוקחים אותי חזרה
למקום הכועס והלא סולח.. ומביאים אותו קרוב קרוב
לכל הדברים האלו שהיא עשתה לי
לכל הדברים שנתתי לה לעשות לי...
לכל הדברים האלו שאני עדיין זוכרת..
לכל הדברים האלו שאהבתי..
לכמה שהכרתי אותה והיא הכירה אותי
לאיפה כל ההערכה והכבוד נעלמו?
למה פתאום היא אומרת שהיא לא זוכרת כלום?
אני עד כדי כך לא זכירה?
זה משגע אותי..
איך זה יכול היה להגמר ככה עם כ"כ הרבה אהבה?
לאיפה כל הרגשות נעלמו פתאום?
למה אני צריכה ממנה הערכה למרות שאין לה שום נגיעה לחיים שלי בכלל
למה אני צריכה לזכור לה את כל הדברים הרעים שפגעו בי
למרות שהיא לא זוכרת...
למה אני במקום הזה כשאנשים אחרים כבר עברו אותו?