יש כ"כ הרבה בחוץ.. ובפנים.ואני בבועה שלי. בעייפות שלי ובאנוכיות שלי.
אני לא עושה שום דבר למען אחרים. שום דבר למען עצמי.
אני תקועה בריק גדול של כלום.
אני דוחה את הכל ואת כולם..
אני תקועה בחיים שיותר גרועים מבינוניות.
עם בוסית מטורפת ואימא מטורפת בדירה שחונקת אותי.
העצמיות שלי נעלמת, אפילו הפסקתי לשיר.
הקול שלי נעלם. אני דועכת.. נובלת..
איך שלא תקראו לזה.
אני כבר לא יודעת מה קורה איתי.
אין לשום דבר משמעות. הכל מיובש ואפור.
אני מקווה שאני לפני שינוי דרסטי של דברים..
כי רק לפני כמה ימים אמרתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל.
שזה כולל לא רק לראות דברים שאני רוצה ולהסתכל מרחוק בהערצה.
זה אומר לעשות למעני. ואז למען אחרים.
לעשות את כל הדברים האלו שרציתי לעשות לפני כמה שנים..
אני רוצה ממחר לקום ולשנות דברים.
מספיק להיות פחדנית. מספיק להיות כל הדברים האלו שאני לא מסוגלת לשמוע על עצמי.
אני צריכה לקום ולעשות. לעשות לעשות לעשות לעשות לעשות לעשות
עד שהעשייה שלי תעשה את ההבדל. ההבדל שאני מחכה לו. זה שרציתי.
אני רוצה לעשות לי טוב, לעולם טוב, לאחרים טוב.
אז אולי הגיע הזמן שמספיק לדבר ולהתחיל לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
