אחרי שאתה עובר משהו קשה שנראה לך שכבר אין בך מספיק כוח כדי להחזיק מעמד עד הסוף,
אתה פתאום מופתע שזה נגמר.
ככה החופש הזה מפתיע למרות היותו צפויי.
מרגיש כאילו משיא המהירות לחצו על הברקס
תוכניות נעלות לחופש אין לי,
אמרה יפה אומרת ש- כשהאדם מתכנן, אלוהים צוחק.
בזמן האחרון אני כל הזמן חושבת על הסוף הזה שאני כבר יכולה לראות.
נשארה רק עוד שנה, ואז כבר אצטרך להתקדם לאן שאני רוצה (במקרה שלי - לא לצבא)
כמה שהזמן עובר מהר, השנה הזאת עברה כמו שבוע ארוך והבאה תיהיה עוד יותר קצרה.
מה שבאיזשהו מקום מעודד :)
איך לא, נשבר לי כבר להרדם בשיעורי תנך - סיפרות - אזרחות ובעצם כל אחוות השיעורים המרדימים
הקטע הבאמת מעצבן שזה אפילו לא עוזר לי .
שבוע רגיל עם שיעורי אומנות בימי ראשון ורביעי ועיצוב אופנה שיש לי היום.
אתמול התחלנו גיטרה בשמן והרישום הלך לי על הפנים. בפעם הראשונה.
זה הייתה כזאת נפילה.
לא האמנתי שאי פעם ארגיש שם רע עד שארצה ללכת
(לא הלכתי, כי אני לא יכולה להפסיק להאבק בטעות מהסוג הזה, במיוחד לא במקרה ההוא)
מחר (שלישי) אני הולכת עם מובילי תרבות לאופרה בתל אביב
La Boheme
מעניין איך זה יהיה....
________________________________
(עריכה)
היינו באופרה, איחרנו ב7 דקות ולא הכניסו אותנו עד להפסקה שהייתה אחרי שעה (אופרה זה 3 שעות)
אז ראינו חצי אופרה ואולי בגלל זה אהבתי יותר את RENT שמבוסס עליה אבל חדשני יותר.
חזרנו ב1 בלילה ויום למחורת היה אמור להיות לי רעיון עבודה בבוקר בביג
ואז קמתי בעשרים לשמונה וזה הועבר ל1 אז הלכתי לתגבורים בתנך.
וקיבלתי את העבודה! D:
עכשיו הולך להיות לי חופש לחוץ רצח, אבל זה יהיה כיף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
