הימים האחרונים של החופש עוברים לי סופר מהר.. אני לא מספיקה לסיים את כל מה שהבטחתי שאני אסיים.

אני מרגישה שאת הופש הזה בניגוד לחופשים קודמים, ניצלתי עד הסוף. עשיתי כ"כ הרבה דברים,

הייתי כ"כ עסוקה.. חוץ מאיזה שבוע ככה, בכל שאר ימי החופש לא היה אפילו יום אחד [שבתות לא נחשב]

שבו יכלתי לשבת בבית בלי לעשות כלום. כל יום היה לי משו אחר, ולמרותשבזמנים ההם התלוננתי,

עכשיו אני ממש מרוצה. עכשיו אם ישאלו אותי "מה עשית בחופש?" יהיה לי משו

יותר מקורי מ"ישנתי ושיחקתי במחשב"...

וזהו, עכשיו מתחילים יא'. זה נשמע מפחיד..לדעת שנשארו לי שנתיים בסכ"ה..

פתאום אני מפחדת שהזמן יעבור בלי לשים לב ובעצם אפספס את כל תקופת התיכון- משו שלא יחזור

יותר אף פעם בחיים. זה נשמע ממש מפחיד.. כל הזמן יש בראש מחשבות, אני כל הזמן

מאמצת את המוח שייזכר טוב טוב בכל מה שצריך להספיק בשנתיים האלו שנשארו..

בטח בזמן הראשון אחרי שנסיים בצפר נשמור עוד איכשהו על קשר..

נחליף מספרים ואימיילים ונבטיח לדבר לפחות פעמיים בשבוע. אבל אחרכך כל אחד ישקע בעניינים שלו

ולאט לאט נתרחק אחד מהשני. בעוד 10 שנים בכלל לא נזכור מי היה איתנו בכיתה. וזה מזה מפחיד אותי.

ביום ראשון הייתי בבצפר. הייתה אמורה להיות לנו "שיחה" עם המחנך אבל בעיקרון באנו לקבל ספרים

ולעוף משם. למרות שכל הכיתה הייתה צריכה לבוא, באו תלמידים ספורים..

ואף אחד לא השתנה.... ממש ממש אותו דבר.. אמנם זה רק חודשיים אבל בכל זאת.. בשנים קודמות תמיד

אנשים נראו שונה.. טוב לאיודעת יש מצב שדווקא אלה שלא באו עברו שינוי..

קיצר אז לקחנו ספרים, החבילה למזלנו הייתה יותר קטנה מאשר בשנה שעברה.. אבל בכל

זאת הדרך הבייתה עם הילקוט הכבד על הגב הייתה מייגעת.

ביום שני הייתי אצל רופא שיניים. אני יושבת בחדר ההמתנה מדפדפת בעיתון אופנה ומחכה שיגיע תורי..

פתאום אני רואה שמהחדר של הרופא יוצאת אלינה.. חח כבר לא פעם ראשונה שאנחנו ביחד שם..

היא נשארה לחכות לי..

אי מזה פחדתי להגיעה לרופאה.. הייתי בטוחה שהיא תהרוג אותי על זה שכמעט לא הייתי עם הפלטה..

אבל מה? היה ההיפך הגמור!

היא אמרה שיש ממש שינוי ושהיא לא מאמינה שתך חודשיים המצב השתפר כ"כ.. וואי מזה הרגשתי טוב..

והיא אמרה שבקרוב אני כבר לא אצטרך ליות איתה וזה בכלל שימח אותי..

בעוד חודש וחצי יש לי שוב תור.. והפעם שמים גשר בחלק התחתון.. לעעעעע =/

אחרי שחזרנו ליוויתי את אלינה לבצפר שתיקח ספרים..

וכשחזרנו הבייתה נשכבתי על המיטה ונרדמתי כמו תינוק..

היום סוף כל סוף הכרחתי את עצמי להרים תתחת וללכת לחנות שבא קניתי תמצלמה ולבקש שיבדקו אותה.

כבר איזה חודש שהיא לא עובדת ותמיד דחיתי את זה עד שכבר לא יכלתי..

באתי לחנות ואני אומרת לו שיש עיות במצלמה, שאחרי כל צילום היא ניכבית ולא נדלקת יותר..

הוא הכניס סוללות כי את שלי שחכתי בבית.. ומתחיל לצלם.. עוד תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה..

והמניאקית לא ניכבית!! הוא כזה: "אמ... נראה לי שזה מצלם לא?"  אני [בבושות]: "אמ.. לא יודעת.. בבית זה

צילם..." ואז הוא מביא לי תמצלמה אני מנסה לצלם והיא ניכבית.. הוא לוקח שו והיא שוב פועלת..

חחח צחקנו כמו משוגעיםםםם.... בסוף התברר שכל הבעיה הייתה שבבית השתמשתיבסוללות חלשות מדי..

אז קניתי ממנו סוללות טובות..

וסתם עד שסידנו הכל וזה דיברנו והוא היה ממש חמוד.. וכשבאתי ללכת הוא כזה "חמודה, אם יש לך עוד שאלות

את יותר ממוזמנת לבוא :)" חח אמרתי "אין בעיה" ויצאתי...

חלק מהחולצות שקניתי בשופינג עם יוליה..

והיצור שאני הכי אוהבת בעולם :) גאש הוא יצא חסר גבה.. O_O

מחר [רביעי] יש לי תור לבנייה ב-4 וחצי.. לפני זה אני עפה לקנות תלבושת לבצפר..

וביום חמישי אני יוצאת עם יולצ'יק...... יהיה כייף ויש מצב לתמונות =]

ועכשיו זזתי לשבור את הדיאטה עם איזו גלידה ^^"

חח צ'אוצ'י..