אני חושבת שאתה לא אשם, אתה פשוט בן אדם אטום ופרימיטיבי מידי בשביל להבין אותי. ולהסביר לך משהו כזה תהיה פשוט משימה בלתי אפשרית, אתה בכל אופן תסרב להקשיב.

ולחשוב שלצעוק ולכעוס ולפגוע בי יגרום לי להשתנות זה פשוט כל כך לא נכון.

אני זאת שצריכה עזרה, אני לא יכולה לבד, ואני רוצה להשתנות, אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור ולמחוק את הטעויות שלי. וסליחה שאני לא יכולה, אני באמת חושבת שאף אחד לא יכול, וככה זה, אנחנו חיים עם הטעויות שלנו עד סוף חיינו, ומשלמים עליהן פעם אחר פעם. וכמו שאני הטעות שלך גם אני טועה, וגם אני מבינה כמה טעיתי.

ואני יודעת, שכשתחזור הביתה, תחפש אצלי ילדה אחרת מזו שהשארת כאן, כי אחרי הכל, זה מה שאתה באמת רוצה למצוא. רק לא אותי.

מרגיש לי קצת כמו בית כלא פה.

לא טוב לי במקום הזה.

עריכה-

זה מצחיק, אתם תמיד כאלה.

כנראה שככה זה. אני תמיד אפול על אלה שידעו בדיוק איך לחרפן אותי מעצבים.