אממ אני לא יודעת מאיפה להתחיל תפוסט הזה אבל רע לי...
אני לא יודעת למה אבל רע לי נפשית ופיזית
אני מרגישה חלשה מבפנים
אני יכולה לשבת ופתאום היו לי דמעות בעיניים
נמאס לי מהתקופה הזאת...
לא רע עד כדי ככה
החיים לא חרא בצורה כזאת שאני צריכה להכנס לדיכאון האלה ולכל מחשבות הנוראיות שעוברות לי בראש באמת שלא רע ברמה כזאת
פשוט קשה לי לעבור תתקופה הזאת לבד...
אני מוקפת אנשים אבל אני מרגישה שאני לבד בפנים
אני יודעת שאני צריכה להסתובב עם אנשים אחרים...
קשה לי להתחיל להפתח לפני אנשים חדשים ובכללי להפתח
נפגעתי כמה פעמים ועכשיו כאילו נשברתי...
אני צריכה חיבוק של מישהו שוהב אותי ובאמת אכפת לו ממני ומאמין שאני מסוגלת להצליח
למה אני לא יכולה להסתדר בלי זה?
למה אני צריכה מגע?צומת לב?
לא הייתי פעם כזאת...הייתי שונה לחלוטין
לא שאני רוצה לחזור...
פשוט רע לי
ואני זקוקה לך יותר מהכל...
חבל שאתה לא פה
וחבל שאני לא יודעת מי אתה בכלל...
אבל אני ימשיך לחכות לך שתבוא..
ואני לא יודעת מה לחשוב בקשר אלייך...
כיף לי להיות איתך
ונחמד לי לשמוע שאתה אומר לי "יפהשלי" באוזן
אבל לא יהיה מי זה כלום...
יש ביניינו כימייה מטורפת כזה ומתח מיני
אולי עם היינו יותר בקשה היה יוצא מי זה משהו
אני רק יודעת שאתה בנאדם מקסים[הנה עלה לי חיוך ושוב דמעות בעיניים לא יודעת למה]
אני אוהב איך שאתה מחבק אותי...ויש עוד מלא אני לא יפרט...;)
בקיצור יהיה טוב..
מתישהו...
יום טובD=