אני עייפה.
מהחיים,לימודים,אנשים,מבטים,לדבר,לריב ,לבכות
אני רוצה להתרחק...
להיות לבד...
אני מרגישה מגעיל בזמן אחרון
השתנתי די הרבה לטובה ולרעה
בשבילה השתנתי לרעה
אבל כבר לא אכפת לי
להשאר לגמרי לבד זה כבר לא מפחיד אותי
אני מעדיפה להשאר לבד בלי זיוף הזה שלה
והדעה שלה שהיא יכולה לדחוף אותה למקום אחד...
אני מרגישה שאני מתרחקת עם הזמן מאנשים
שפעם היו חלק מהחיים שלי
היום הם כבר...לומשנה...
החיים מתהפכים משניה לשניה
אנשים משתנים מיום ליום
מצבי רוח משתני מרגע לרגע
בקיצור אני לא יודעת
אני מרגישה שאני יצליח
להחזיק מעמד לבד בלי אותם אנשים...
ולהמשיך ומי יודע אולי אפילו למצוא תיעוד שלי
או מישהו שיוכל לסבול תמצבי רוח שלי חח
השקט...
השקט שגורם לך לבכות
אותו שקט ששבר לך תלב
השקט הזה שאת כ"כ שונאת
השקט שהיה שהוא הלך
השאיר אותך שמה לבד
בגשם
לפחות הוא לא ראה
שבאותו שקט ירדה לך דמעה
[אין לזה שום משמעות וזה לא קשור לאף אחד סתם זרמתי עם עצמי
]
3>