something to believe

הרבה זמן חיכיתי לפגישה המיוחלת איתו
והרהרתי על השאלות אותן אציג בפניו
והנה הגיע היום המיוחל , בו נפגשנו במקום שקט ,
יושבים אחד על אחד , מול השני .

"מהי אהבה אמת?" , שאלתי אותו בעיניים תמימות ,
כמו ילד בצעירותו אשר אינו חווה עוד שום דבר בחייו .
"יותר פשוט לענות , מהי לא אהבת אמת" ,
הוא חייך אליי בחזרה וענה כאילו והכין את התשובה מבעוד מועד .
"האם זה נכון שאוכל להגדירה רק אחרי שהיא תסתיים?" , המשכתי ושאלתי ,
"את זה , אתה תקבע" , הוא ענה במהרה .
"אינני מבין..." , אמרתי בקול חרישי
ואז , הוא החל בדבריו .

"תקבל את עצמך ואז תוכל לתת לאחר ,
תעריך את הקיים ואל תמהר ,
הבט תמיד קדימה אל העתיד ואל תחזור אל העבר ,
תדע שמה שהיה , כבר חתום ונגמר ,
תכבד את מי שאיתך , כל עוד זאת מבחירה ,
לעולם אל תציג שאלה , שהתשובה אליה כבר ברורה ,
זכור תמיד כי האהבה היא גם הזוגיות ,
היחד הוא החשוב וזכור גם להקשיב לפנימיות .

כאשר הוא סיים את דבריו , שממש היו כמו נאום מוכן
הוא קם , לחץ את ידי והחל לצאת לדרכו .
"ומה איתך" , צעקתי בקול , רגע לפני שהוא נעלם מהאופק ,
"ומה איתך" , צעקתי שוב , כדי לנסות ולהבין האם הוא עצמו מיישם את מילותיו ,
או שרק על האחרים , הוא יודע להקרין ולא על מעשיו
והוא , סובב את ראשו אליי וכעת , הבחנתי בעצב בעיניו ,
אם רק הוא היה מבין , כמה אני מזדהה עכשיו עם רגשותיו ,
חיצי האהבה מונחים במנשא על גבו ,
מחזיק את הקשת בידו השמאלית , צמוד אל ליבו ,
יודע לעזור לכולם ולגרום לאף אחד לא להיות בנפרד ,
שומר עת תקוותו תמיד , אך הוא , נשאר לבד ...

נ.ב

לא אני כתבתי אבל הייתי חייבת להשים את זה בבלוג!!