something to believe

ואם ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותך, הייתי בטוח מתלבשת יפה, בבגדים שאתה אהבת, ושמה את הבושם שהכי אהבת.
ואם ידעתי שזו הפעם האחרונה שאני ארגיש את הנשיקות שלך, הייתי בטוח מנשקת אותך עד שאלוהים היה מנתק את שפתיי משפתיך.
ואם ידעתי שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותך, הייתי בטח חורטת תמונה ברורה שלך בזכרוני, שתזכיר לי תקופה יפה מה היא.


אני בטוחה שאם ידעתי קצת על הסבל שלך איתי, הייתי מונעת את הפרידה הזו. אם רק יכלתי להיות קצת יותר איתך. קצת יותר בשבילך.
מצחיק איך חוץ מאותך, לא ארזת שום דבר אחר.
הבית נשאר מלא בדברים שלך, מלא בריח שלך, מלא בריקנות ובדידות.
הדברים נשארו מאז באותו המקום, הבלאגן הזה שלך עדיין שם, מסודר בפינות קטנות.

אני זוכרת את היום בו חזרתי הביתה אל המציאות הקרה והכואבת הזו שבלעדיך, ורק חיפשתי את הדמות שלך.
רק עוד טיפה אחת קטנה איתך, רק עוד פעם אחת להרגיש את החום הזה שעטף אותי כשהייתי איתך.

לפעמים אני מוצאת עצמי מסתובבת במיטה מלאת פחדים ובדידות, וריקה מתוכן ואהבה.
לפעמים אני מוצאת עצמי משקיעה ראשי בכרית שלך, ומדמיינת אותך.


לפעמים אני גם חזקה מספיק כדי לבוא ולצפות בך מחוץ לבית החדש שלך.
מחכה שתיכנס אליו, או שתצא ממנו.
תוהה אם יש לך שם מישהי, או שאתה שוכב עכשיו לבד.

לפעמים גם בוכה על האבן הזו שמכסה אותך,
ותוהה אם איי פעם רמזת לי על הסבל שלך.

[השקר אם אומר שאני זו שכתבה את זה אז פשוט יגיד שמישהי כתבה את זה וזה מאוד יפה התחברתי להכל ]