קראתי איזה בלוג אחד של זיכאון של מישהו...
ואני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות...
החיים פשוט הורסים אותנו...
שוברים לרסיסים קטנים
הייתי כ"כ רוצה לעזור לו...
לא היה מגיע לו
למות ככה \להתאבד
בשנה הוא ניסה להתאבד 4 פעמים
פאק
חתכך ורידים
עישן סמים
שתה אלכוהול עישן
וכל זה כדי לברוח
ממה שסובב אותו...
ושאני חושבת על זה גם אני כמעט נשאבתי לבור העמוק והאפל הזה
אני זוכרת בגיל 14 התעצבנתי על אמא שלי ורבתי איתה אני לא כ"כ זוכרת ממש מה היה
אבל מה שאני לא ישכח זה שנכנסתי למקלחת ולקחתי תסכין הזה
והתחלתי לשרוט תעצמי ביד וזה כאב לי אבל נהנתי מזה
זה לא חזר על עצמו אבל בכל זאת
היו מחשבות לחזור על זה אבל אז היה בדיוק קיץ ולא רציתי שיבלוט
ויצאתי מה מזה
והשוטים של וודקה של פעם
והסיגריה שעישנתי שאמא שלי והחבר שלה היו ביחד
וכמה ששנאתי תבנאדם הזה
ולחשוב שאם הוא היה נשאר הייתי מדרדרת שוב
כי זה מה שרציתי יותר מכל דבר אחר...
להרוס תעצמי...להכאיב
ככה זה גרם לשכוח תדברים שמסביב
ומה שאני רוצה להגיד בכל פריקה הזאת ואין לי מושג איך ממנו פתאום הגעתי לעצמי
אולי כנראה בגלל ההזדהות של רגשות שהוא הרגיש
ני מאמינה שהוא היה בנאדם טוב ושאמא שלו לא רצת לפגוע בו
פשוט מה שיש לי להגיד זה תאריכו תחיים שלכם...
תקופה של גיל ההתבגרות נורא מסובכת וקשה...
לחלקם...
שיהיה לכם שבוע טוב
אוהבת נסט3>
[תמונה ישנה שאהבתי]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
