אני מצטערת שאני חוזרת לזה שוב,
אבל זה פשוט מעיק עליי.
מאז שכתבתי את הפוסט ההוא,
כמה זמן עבר?
4 ימים?
אז זהו.
4 ימים מסכנים,
וזה לא יוצא לי מהראש.
אולי אהבה כן קיימת?
אפילו שהתשובה שלי לא כל כך השתנתה.
אבל אולי זה שאני לא מאמינה לבולשיט הזה,
אומר שאני קרה.
שה"לב" שאמור להיות לי עשוי מאבן כמו שאומרים?
אני מרגישה כאילו אני בן אדם קר.
אני מרגישה בלי רגשות.
אמנם,
אהבה היא פשוט הכללה,
לתשוקה וחיבה.
אבל זה שאני אפילו לא יכולה להעמיד פנים,
להעמיד פנים שאני מרגישה משהו,
הופך אותי לאחת קרה?
זה שאני לא נסחפת באשליה,
זה שאני לא חושבת שסוף סוף זה קרה,
מה שלא יכול לקרות.
אני מרגישה רעה.
אני מרגישה קפואה.
בבקשה תגידו לי שאני לא
אבל באמת תגידו.
אל תגידו אם אתם לא באמת מתכוונים,
כמו שאתם אומרים,
מכל הלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
