עשיתי לי תליון של עצם.

החתול הג'ינג'י אכל את הבשר. שטפתי אותה במים ועכשיו היא מסריחה קצת. כנראה ריח של בשר נרקב. הייתי צריכה להשאיר אותה עוד קצת זמן בחוץ ולתת לנמלים לגמור עליה.

ובגלל שאני לא באמת אי פעם אסיים את הפוסט הזה, הנה פרסומו. גם התחלות זה טוב:

"21.9.07

אני חיה.

אני כרגע בשרות אזרחי ("לאומי"), התחלתי בתחילת ספטמבר, ואני עובדת כמלווה בהסעה לשני ילדים מפגרים ואח"כ סייעת בבי"ס לשני ילדים עם בעיות אבל בבית ספר נורמטיבי. אני עובדת עם כל מיני אוכלוסיות: מפגרים כמו שאמרתי, שיתוק מוחין, סתם פסיכופתים. כולל נהג הליווי שמתחיל איתי. האם פיספסתי איזו כתובת על המצח שלי שכתוב בה "ניתנת לאניסה"?

בשבוע הראשון אי אפשר היה לדבר איתי. ממצב של שקט ורוגע נזרקתי אל תוך מקום בו הרעש והכאוס שורר, הידוע גם כ"בית ספר יסודי". ממש גרסת השרות האזרחי להלם בקו"ם. וברצינות, רמת החרדה שלי הגיעה לדרגה שלא הרגשתי אותה ב7 שנים האחרונות, אפילו בימי הפראנויה המפורסמים. "

הוא מסדר רוקי מאי-אוגוסט הכיפיים. אולי אני לא זוכרת הכל כי אין לי פוסטרוקי מסודר.

"אבל הם אנרכיסטים!" צעקתי כשאסף וגיא רצו שאכנס בכל זאת לבפניםשל ולא אשאר בחוץ עם אי אלו רמתשרוניקים. מעניין כמה הייתי רעה באותו יום, מה שכן הייתי מאוהבת.

נטע נתנה לי פרוספקט של "המחנה האלטרנטיבי" (מחנה ההיפים כפי שצוין כאן בעבר). דיברנו. היא קשורה ל"אנרכיסטים נגד הגדר" ובאותו זמן רציתי להציע להם את הפרויקט שלי בעיצוב (שנעשה עליהם ,להזכירכם), חשבתי "פאק,מושלם!" כי באותו לא אני ולא יורם מצאנו דרך לתקשר איתם. היא אמרה לי לשלוח לה את הדוגמאות והיא תשלח אליהם (בסוף היא שכחה מזה, אגב). דיברתי איתה על זה שאני רוצה להיות טבעונית אבל מפחדת מהחוסרים בתזונה והיא אמרה לי ללכת לאיש ב"בודהה-בורגר" (מסעדה טבעונית) שיסביר לי מה אני צריכה לאכול. איש צמחוני שישב איתנו אמר "גם אני רוצה להיות טבעוני, אבל מה אני אעשה בלי יוגורט?". היא סיכמה את ההבדלים בין אורן לחגי, סרבן המצפון המהולל (הם אחים למי שלא מעורה בענייני) כששאלתי איך חגי."חגי נחמד ואורן הוא פשוט... רע." היא מכירה את אורן מלא-זוכרת-איפה. עשינו השוואת אורן.

אורן בא מכוסה במדבקות של בגרות, כאקט לסיום התיכון. הוא טען שאני לא נחמדה כי לא חיבקתי ולא נתתי לו תשומת לב כמו לשאר האנשים, ואני כזה "הלו בן-אדם לפני חודשיים שנאת אותי",והוא טען שהוא כן אוהב אותי. דרור התחפש לעץ כדי "להתמזג" בנוף. אישה אחת הסתובבה ברוקי עם דף ועט וטענה שהיא מחפשת אנשים כריזמטיים בשביל תוכנית ריאליטי בטלויזיה (מה שהיום ידוע כהתוכנית "מיי-בלוג" בערוץ 2) אמרתי לה שיקחו את דרור כי הוא מפורסם כי הוא "זה שתקוע בפיפטיז" והיא התחילה לדבר איתו. דרור אמר לי שהוא ואורן עומדים לעשות את הטיול הכלל-ארצי שהם תכננו עוד בפסח לעשות ולא עשו, והוא אמר שאני אהיה כנראה אחת התחנות בטיול שלהם. אמרתי לו שלא נראה לי שזה יקרה והוא שאל למה ואמרתי לו שהם תמיד מבטיחים לי הבטחות אבל אף פעם לא מקיימים. אז הוא אמר:" לא לא אבל הפעם זה באמת ויהיה לך חדר פנוי בשבילנו?" ואמרתי ש"כן, טוב" וחשבתי לעצמי "הו הנה סוף סוף הזדמנות לאורגיית סאדו-מאזו". "אבל אתם לא תבואו, אני יודעת" אמרתי. "לא, לא, נבוא" ובסוף הם באמת לא באו.

רעות (חברה של דרור) הגיעה בשמלה אדומה עם נקודות לבנות והייתה כל-כך יפה, התחלתי לקנא בה על זה שהיא יפה ונשית ועדינה, ממש רמתשרוניקית אמיתית. הרגשתי וולגרית.

את הבפניםשל אני לא כל-כך זוכרת  היה הולוקאסט. היה מצחיק? נהניתי? לא זוכרת.

אורן, נטע שמביאה לו פלאייר למחנה והיד של דרור.

אורן בפאתוס תעמולתי

עדיין בפאתוס תעמולתי

אורן ורמז דק. (ומי שפספס מאחורה: גיא באחד מפרצופי ה"מה נראה לך???" הטובים שידעה האנושות)

בפניםשל יפה.

תמר וטל ואזנה!

התמונה הזאת מוקדשת לנועם הבן.

פריקית צעירה איתה התווכחנו ויכוח פוליטי כזה או אחר, יחד עם נטע וגיא.

תמיר רמתשרוניק נעלה.

תמיר כבר לא כל כך נעלה.

תמר פותחת.

רעות.

 DX

לאחר חצי שנת יובש (למרות שהייתי בכל הרוקים חוץ מנובמבר) - הנה אני מפנקת אתכם בתמונות:

תמיר המצחיקול.

מעיין וחברים (תקחי את התמונה הזאת)

זה ארז טל! סתם, זה עופר.

אנשים שבאו לעשות על רוקי סרט סטודנטים.

איילת מור עם פיצול אישיות.

אורן ותמיר עם צד דמוני.

התמונה המסורתית של תמר ותמיר.

תמר, בתמונה שסוף-סוף היא מרוצה ממנה (לא, זה עדשות כחולות).

האמא השולתתת!!1 של אדוה (שהופיעה באותו יום (אדוה, לא האמא)) ומימס.

משה הנרקיסיסט.

באיזשהו שלב שנכנסתי לרוקי, חשבתי לעצמי: "רגע, מה אני עושה פה? אני מכירה כבר את הסרט." וכך החלטתי שאני לא אכנס יותר לעולם לבפניםשל רוקי (אך זה לא אומר שלא אבוא יותר לרמת השרון (או לאיזה הקרנה פרטית של reefer madness אהמאהמ). ואז אמרתי (לעצמי):"טוב, אני צריכה לשבת על המדרגה בתור הפעם האחרונה שלי" אבל דולף גירש אותי ממנה (אני לא יודעת למה אני לא מסוגלת להתעמת עם הבן-אדם הזה, הוא כל-כך מפחיד אותי), ואז אמרתי (שוב לעצמי): "טוב, לפחות התמונות של הבפניםשל צריכות צריכות לצאת יפות."

פרישואו.

טיים וורפ:

פינת הסגידה לאדוה:

ועוד סתם תמונות מההופעה:

אורן מתדיין עם ליאו.

אני מרוצה מעצמי.

דברים:

- נסענו עם אמא של אדוה. היא כזאת מגניבה.

- לפני שנכנסתי היה בחוץ איש שנשען על מישהו ואמר לו "....רפי....תנעל אותי...תנעל אותי....אני אעשה כל מה שאתה אומר...רק דבר אחד בבקשה....תנעל אותי בג'יפ.....". אם לא הייתי רואה שהבן אדם שפוך מוודקה הייתי חושדת שאני צופה באינטראקציה בין אדון לעבדו.

- הגשמתי את חלום חיי ותיפקדתי כגי'פיאס אנושי כצעקתי בדרך חזרה על תמר "חמש!!!!! תסעי על כביש חמש!!!!! לשם! לשם!"

תפסיקו להמציא סיבות למה להתנשק. קודם מיסלטואו אח"כ להתנשק בחצות.... תתנשקו כבר!!! יא שרמוטים.

התחשק לי לראות "ראיון עם הערפד", אז הורדתי את הסרט וראיתי. טום קרוז ערפד מרושע מהמאה ה-18? ממ, מדשן מעונג.

פעם ראשונה שראיתי את הסרט הייתי בת 8, לא הבנתי ממש כלום, אבל אי-אפשר היה לשכוח את הסצנה בה (זהירות ספויילר) קלודיה נשרפת מאור השמש והופכת לאפר שנחקקה במוחי.

כשרואים שוב סרט שראית בילדות שמים לב בפעם הראשונה לעלילה ולהתגלגלות הלוגית של הארועים.

סתם בא לי להעלות את התמונות, אפילו לא מתוך הרגשת חובה. הנה, כרונולוגית:

<עריכה: הוספתי עוד תמונות למטה>

תמר ותמיר, שתמיד יוצאים טוב ביחד.

<הסיפור קורע הלב מדוע התמונה נערכה שוב ושוב - בתגובות>

כתוב לי לשים את התמונה הזאת. סתם איש נחמד שהיה שמה.

פועלים ברמת השרון? זה לא פרדוקס? שלט שמופיע על קולנוע כוכב.

אורן והחדודים (לא, הוא לא באמת מעשן. הוא מזלזל בעישון).

קוראים לה נטע.

תמיר ואורן - רמת-שרוניקים מורמים מעם.

נו, הפריקים האלה שאין לי מושג איך קוראים להם.

אני ממש ממש אוהבת את התמונה הזאת. לא מכירה אותה, אבל זה יצא נהדר.

כבר בבפניםשל.

עקרו מהשורה הראשונה בקולנוע את הכסאות, חוץ מאחד, עליו אני ישבתי. בגלל זה נוצרה דינמיקה מוזרה ביני לבין האנשים שהיו מקדימה, מסתבר שדי הפרעתי להם לעבור, אבל אין חוק שמונע ממני לשבת שמה. כל אחד שעבר והסתכל בי במבט זועם הסתכלתי עליו בחזרה במבט של "ha-ha, you're fucked" וזה היה די מהנה משום מה. ומסתבר שהכיסא הפך לכיסא הכבוד שלי, כי היה איזה שלב שקמתי  והלכתי להביא משהו, וכשחזרתי והיה מישהו אחר שישב שמה, הוא קם ואמר "לא, לא תשבי". אני מלכה.

ההופעה.

ואז הגיע החלק שידוע כ"החלק המשעמם", שבגללו עקרתי כהרגלי אל השורות האחרונות, והתחלתי לחשוב מחשבות מטרידות ופילוסופיות. צולם בין אנשים שעמדו על הכיסאות (זה ידיים שמה, לא דברים מוזרים).

לקראת הסוף. הו, הורידות.

תמונה שצולמה בחמש בבוקר במקלחת, כבר אחרי שחזרנו הביתה. צילמתי את עצמי מלמעלה.

ולהזכירכם: זה היה רוקי ממש נחמד, בהחלט התעלה על האוירה הלא נעימה ממרץ ופברואר, אפילו הסרט לא היה כל כך נמרח ולא הייתי צריכה לצאת כדי להעסיק את עצמי. זה לא פוסטרוקי מסורתי, לא נורא. הייתם משעשעים וסקסיים, כל הכבוד לכם!<מחיאות כפיים>

ביבנה גנבו תחנת אוטובוס (באמת),

DX

ואם אנחנו כבר בקטע של עריכה, הנה עוד כמה תמונות:

"ליעם: בוא! בוא לראות לפרקונים צהובים!

האיש השני: רגע, אני מחרבן." - הומור של חמש בבוקר.

תמיר שמן. (כן זו פעם שלישית שתמיר מופיע בפוסט...אז מה?? אז מה אם אני סוגדת לו בסתר??? + <הכנס משהו שנון ומצחיק שלא עולה לי כרגע לראש>)

סדרת "אל תצלמי כי אנחנו דתיים":

ביי באמת.