טוקבקים. זה פשוט דבר כל-כך צפוי. כל ההתנהלות היא קונפורמיסטית וצפויה. יש כתבה, יש את התגובות הצפויות והמקובלות, רק תוסיפו קמצוץ של אגרסיביות כי הרי הכל בעילום וא/נשים מרשות לעצמן. תמיד יש את ההיא, התגובה האחת לחמישים שמביעה דעה לא מקובלת. תמיד אח"כ יש עליהום עליה.

זה מזכיר לי את הטוקבקים שהיו במלחמה. זה פשוט זעזע אותי, איך א/נשים מסוגלות לאבד את הצפון (תרתי משמע..). אני כל הזמן תהיתי איך אני, שבאמת נמצאת בסכנה ושחוטפת קטיושות (אמנם שתיים וחצי, אבל עדיין), מסוגלת להמשיך להחזיק בדעות שלי במתינות ולא להכנס לטירוף של "יש מלחמה, בואו נתעלם מכל דבר אחר" (חוץ מהפעם ההיא שבה הייתה אזעקה מוקדם בבוקר וחשבתי "לא אכפת שימחקו את כל דרום לבנון". אבל מצד שני, אף אחת היא לא בדיוק קרן שמש אמפטית ב6 בבוקר),לעומת אחרות שלא חטפו קטיושה אחת ומסוגלות לכתוב טוקבקים מלאי טירוף ושנאה. אבל זה מחזיר אותי למה שכתבתי למעלה. זוכרים את "הקונצנזוס"? אז זה פעל יפה מאוד בטוקבקים. התגובה ההיא הלא מקובלת האחת למאה? אז זה היה אחת ל200. אם בכלל. 

זה פשוט מזעזע אותי. אין לי דרך אחרת לכתוב את זה.