(טוב, עכשיו כשאני רואה את זה בעין, הוא לא ענק, הוא גדול)

הפוסט הבא הוא מעמיק אך מבולגן, בדיוק כמו צורת החשיבה שלי.

הבהרה: רדיקליות = החיפוש אחר הסיבה לבעיה מסוימת בצורה המעמיקה והיסודית ביותר, כלומר חדירה לשורש הבעיה. המשמעות אינה "קיצוניות" (בקונטקסט של ימינו. אפשר לתפוס את צורת המחשבה הזאת כ"קיצוניות").
 
העניין ההוא עם המאמרים, זה נורא מטריד אותי. אני מדי פעם כותבת את חלקם, חלקם כתובים בראש שלי, אבל אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לרמה שבה יש לי משהו גמור. חוץ מזה שאני עצלנית, זה נובע גם מזה שאני מאוימת, שזה גדול עלי. זה נובע מהעובדה שיש פשוט דברים שאני לא יכולה להסביר אותם, כלומר לא בצורה לוגית או שכלית. את הרעיונות שאני מביעה צריך לחוות ולהרגיש. הטעם מתוק, מישהי יכולה באמת להסביר מהו? לא, אבל כולנו יודעות מה זה מתוק, כי בילדות למשל טעמנו גלידה ואמא הסבירה לנו שתחושה הטעימה הזאת בפה היא מתוקה. זה דוגמא להוכחה חויתית ולא לוגית. העניין במאמרים שלי שלא כולן תדענה מהו "המתוק" עליו אני מדברת, כי לא כולן חוו אותו.
 
למה זה כל-כך חשוב לי? חוץ מהמטרה של לראות את תפיסת העולם שלי בצורה מובנית וברורה, אני לא מעוניינת בלשכנע את המשוכנעות. בעלות אינטיליגנציה רגשית וחברתית גבוהה - המאמרים האלו לא מיועדים להן, הרבה מהן יבינו על מה אני מדברת בלי צורך להסביר. אני די בטוחה שזאת לא הפעם הראשונה שמנסחות מאמרים נתקלו בבעיה כזאת.
 
 אחד הדברים שאני יכולה להגיד על עצמי זה שמגיל מאוד צעיר הייתה בי נטייה לרדיקליות. אמנם הייתי קונפורמיסטית בילדות, כמו כולן, אבל תמיד שאלתי את השאלות שאסור לשאול, גם אם לא בקול רם. באיזשהו שלב בחיים הגעתי למסקנה שהעיקרון המנחה בחיי הוא האמת (נכנס שנייה לדיון פילוסופי ידוע: גם האמת היא דבר מוגבל כי הרי אין לנו יכולת לתפוס ולראות את כל מה שקורה בעולם, ועל כן אנחנו לא יכולות להיות מאה בטוחות בצדקתנו. יש גם את העניין שהאמת של העולם הפנימי (הנפש) סותרת לפעמים את האמת של העולם החיצוני, אבל זה כבר לפוסט אחר). ולאחר חשיבה של כמה שנים יש לי כבר תשובות לחלק מהשאלות. לבטא אותן זה כבר משהו אחר.

לאחר חשיבה של חודשיים אלו פחות היותר הנושאים עליהם אדבר (כל נושא הוא מאמר):
 - מאמר הבסיס יהיה על תורת היין-יאנג כפי שאני מבינה שתופסת אותה. יין-יאנג זה ממש לא בכל טוב יש רע וכו', למעשה זאת פשטנות מזעזעת של תורה מורכבת בטירוף. לאחר חשיבה מסוימת הצלחתי לפשט אותה לכמה עקרונות ראשיים - ניגודים, איזון ומחזוריות, ולעקרונות משנה - פרדוקסים (כחלק מעקרון ניגודים), חלוקות, הוליזם וכמו הפרט כך הכלל / כמו הכלל כך הפרט. אני רוצה שיהיה ברור שבעיני שיין-יאנג זאת לא תורה על-טבעית, אין רוחות שמסתובבות בשמיים בלי שנראה אותן ומנופפות במטה הקסם שלהן. זהו בעצם מאמר הבסיס, וגם עיקרי האמונה שלי בחיים. על רגל אחת אפשר להגיד שיין-יאנג היא תורת המאמינה שבכל שלם קיימים שני אלמנטים מנוגדים המשלימים אחד השני, ובניגוד לנצרות נניח המקדשת את הרוח מעל החומר, האמונה ביין-יאנג היא ששני האלמנטים חשובים באותה מידה, גם אם הם לא זהים.

- החלק השני במאמר יעיד על בעיית חוסר האיזון שקיימת לטובת היאנג בעולם כיום. בצורה פשטנית וגסה מאוד – חלק מן היאנג הוא הזכרי, רוחני ושכלי לצורך פוסט זה. (המשפט הזה מסורבל כי מורכב להסביר את זה). הבעיה העיקרית שלי היא עם המאמר הזה. אין לי כרגע דוגמאות מספיק טובות שיוכיחו את זה. הבעיה היא בגלל שאיך אני מסבירה לאנשים בעלי תפיסת עולם "יאנגית" שהם פספסו לפחות חצי מהאפשרויות בחיים, האפשרויות שהחלק הייני מציע, החלק החוויתי עליו דיברתי למעלה?

- המאמר השלישי יהיה על השינוי בתפיסה הקולקטיבית שלנו בעקבות המהפכה החקלאית שארעה לפני 12,000 שנה, וננסה להבין למה בעצם קיים חוסר האיזון הזה. יכול להיות שאני אכלול במאמר הזה גם את "איך המציאו את אלוהים" אבל יכול להיות שאני אעשה מאמר נפרד. אני נוגעת בנושא האלוהות, כי הוא מתקשר לרוחניות וזה לא סתם שמו אלוהים בשמיים, במקום שאי אפשר לחוש אותו. הבעיה שלי פה שאני לא ממש מומחית בכל הקשור למהפכה החקלאית ותיאולוגיה, אז זה מאמר שאני לא לגמרי עומדת מאחוריו.

אלו היו מאמרי הבסיס. עכשיו מאמרים הנוגעים יותר לימינו:
- על התפיסה שלנו, ועל כך שאנחנו יכולות לבחור להסתכל על אותו דבר בכמה צורות שונות. מדבר על גישה חיובית ושלילית.
- על דמוניזציה וגלוריפיקציה, על ההפרדה שלנו בין בני-אדם "טובים" ו"רעים" ועל כך שזה לא באמת רדיקלי ולא יעזור לנו לבחון את עצמנו ואנשים מסביבנו, ושאנחנו צריכות להסתכל על אנשים בעיניים "נקיות" ללא שיפוט או ביקורת כדי באמת לפתור בעיות.
- על השאיפה לשלמות (מושלמות, כלומר) כביטוי לחוסר איזון.

בטיימינג יפה אורן בדיוק כתב מאמר שמאוד התחברתי אליו, התחברתי מהכיוון של בעולם המעריץ את הרוחני על הגשמי יש חיפוש של מה שאין, כלומר השאיפה לטוהר ושלמות היא בעצם להסתכל לדוגמא על אדם ולחפש את מה שאין בו, "האם הוא טוב/חכם/יפה". תשימו לב באמת לכמה אנשים אתן באמת מתייחסות בצורה הזאת, כמה שאתן מתייחסות לעצמכן בצורה הזאת, לעומת הגשמי: הגשמי מיייצג בעיני את מה שיש, מה שקיים, מה שניתן לחוות אותו דרך החושים, מה שאמיתי (אבל אני לא טוענת שמושגים מופשטים או רוחניים הם לא אמיתיים, פשוט אי אפשר לחוש אותם). זאת אומרת שאפשר להסתכל על אותו אדם נגיד שבחנו קודם ובמקום לחפש את מה שאין, להסתכל על האדם כפי שהוא בלי לשפוט אותו ולהגיד מה מה כן קיים בו: יש לו דמיון עשיר, לדוגמא. יש לו תפיסת עולם מעניינת, הוא מחבק טוב, הוא עושה סקס טוב, הוא מצחיק, ונעים לכן להיות איתו.
 
הפסקה הזאת שכתבתי למעלה, אני פשוט מרגישה שהיא לא עוברת. כי אלו רעיונות שצריך לחוות אותם על בשרך, להבין כמה טוב, מאוזן, בריא ושפוי להסתכל על העולם בצורה כזאת. אני פשוט לא יודעת איך להסביר את זה. רק דרך דוגמאות, ואין לי דוגמא טובה כרגע.

בקיצור מאוד מאוד מורכב לי כרגע. ואני עייפה מלכתוב את הפוסט הזה, לקח לי שעתיים וחצי. אני פשוט משתפת בתהליך העבודה שלי וגם מוכיחה שאני עובדת. אם הצלחתן לשרוד את הפוסט הזה, אני אשמח להערותיכן, ובעיקר להארותיכן, גם תגובה כמו "אני אוהבת צ'יפס" תתקבל.