לב הזכוכית השבור
היא הביטה במראה האפורה שלה. היא ראתה את בבועתה הבהירה, הכפופה, בעלת השיער השחור ועיני הקריסטל החומות. בתוך עצמה, היא ראתה רק לב זכוכית שנסדק והתרסק מאות פעמים, מת להישבר ולהתנפץ, לפזר את רסיסיו וזיכרונותיו על רחבי תבל. ' זה מה שעוללתם לי ולליבי העדין', היא פרצה בבכי מר. מחשבות רבות חלפו לה בראש, על לב הזכוכית שלה ועל הדברים שיקרו כאשר לבסוף יתנפץ. מחשבותיה נקטעו על ידי לחישה מוזרה שחלפה באוויר.
"יקירה... הם דואגים לך... הם אוהבים אותך... אכפת להם ממך..."
הקול התגבר והתגבר, עד שלבסוף הפך ללא יותר מסתם מלמולים שנשמעו מחוץ לבית. היא חבטה על השולחן בידיה הקרות. עוד סדק הופיע בלב הזכוכית שלה.
"לעזאזל עם כולם!" היא צעקה, "לאף אחד לא אכפת ממני! הכל העמדת פנים מטופשת!"
הקול שנשמע מקודם חזר, אך כעת לבש צורה של עשרות אנשים מעורפלים וחסרי פנים, שעמדו ובהו בה. הם התקרבו אליה באטיות, כמו ערפדים צמאי דם, והושיטו ידיים לעברה. היא התרחקה מהם, מבוהלת.
" אנחנו כאן בשבילך... אנחנו כאן בשביל לעזור לך... אנחנו דואגים לך... "
כעט, כאשר היו במרחק של שלושה מטרים ממנה, יכלה לראות אותם בבירור. חיוך גדול היה מרוח על פניהם המושלמות. הם היו בעלי עיניים כחולות ובוהקות, בעלות מבט קפוא ומבהיל.
"לכו מכאן!! מה אתם רוצים ממני?!" היא צעקה שוב. אך האנשים האלה התקרבו אליה עוד יותר, לא מקשיבים כלל לצעקותיה. הם החלו ללטף את שערה ולחיה במהירות. ידיהם היו קרות ומצמררות.
"די כבר! די כבר!!!!" היא צרחה וניסתה להשתחרר. הם לא הפסיקו. בעיניהם היא יכלה לראות את השממה הקרה והאין סופית, ולהריח את הבל פיהם המצחין.
"הכל יהיה בסדר, מתוקה. אנחנו תומכים בך, אנחנו כאן איתך. הכל יהיה בסדר..."
עשרות האנשים האלו המשיכו להושיט ידיים לעברה, ללטף אותה כאילו הייתה בובה או חיה כלשהי.
פתאום נשמע קול של חפץ שנסדק. האנשים המעורפלים חדלו ממלאכתם. זה היה לב הזכוכית שלה, שהחל להיסדק בקצב מהיר כל כך, שכעבור כמה שניות היא החלה לפרפר.
'זהו', חשבה לעצמה. 'אחרי שנים של כאב ושתיקה. אחרי שנים של חוסר הבנה ואדישות... אחרי שנים של חוסר אהבה. אני מתפרקת.' היא נאנחה. דמעות החלו לזלוג שוב על לחיה הרכות. לבסוף לב הזכוכית שלה התנפץ, ואלפי הרסיסים עפו בכל רחבי גופה, דקרו אותה מבפנים ובסוף קרעו את גופה ועפו החוצה. האנשים שהיו מסביבה נעלמו כלא היו. רק גופה המדמם שכב שם, ללא רוח חיים.
גם לב הזכוכית שלי עומד להתנפץ.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
