הבלוג שבסוף היקום

טוב, אתם צריכים להאשים את עצמכם שאני כותב על זה!

שום דבר מעניין לא קרה לי בזמן האחרון ואתם לא ממש עושים משהו בנידון (ורובכם לא ממש יכולים. אבל אלו שכן, תתביישו לכם, או שאתם רוצים גם פוסט על שיעורי היסטוריה?).

לפני בערך... חודשיים, קיבלנו עבודה באומנות. אותי זה די עיצבן כי העבודה האחרונה שלנו הייתה ממש משעממת ולא הייתה ממש קשורה למה שאנחנו מציירים. כאילו היינו אמורים לעשות סרטוטים של כל מיני דברים, אבל זה היה מדויק ובכלל לא הייתה לנו בחירה.

גם הלכנו לגלריה, אני ממש לא אוהב גלריות. נורא משעמם כי אתה פשוט עובר ורואה איזה פסל שפוסל לפני 1,000 שנה, ואיזה תיאור מסכן לידו שאמור לעניין אותך או לפחות להסביר לך למה באת לצפות בגושי אבן מוזרים שמונחים בתוך זכוכית.

דווקא הפרויקט שקיבלנו הפעם היה ממש קל, תמיד אומרים "קל עד כדי כך שזה מצחיק" אבל לי לפחות עבודות לא גורמות לצחוק. אני לא יודע לגביכם.

מה שהיינו צריכים לעשות בפרויקט זה לצלם שבע תמונות. אפילו לא לצייר, לצלם.

זו אפילו הייתה נשמעת עבודה נחמדה שאפשר לגמור ביום האחרון לפני ההגשה, מה שאני תמיד עושה גם בלי קשר לזה שהיא קלה ונחמדה.

הצילומים שאנחנו צריכים לצלם הם:

• דיוקן עצמי (אני מצלם את עצמי, אני יודע איזה סוג של תמונה אחוז גדול מישרא היה מביא...)
• מישהו אחר מצלם אותי.
• "הסטודיו שלי", כאילו מקום שנוח לי בו (בשבילי זה המטבח, אבל לצורך העיניין בחרתי בחדר שלי).
• הכלים שבהם אני משתמש ב"סטודיו שלי" (בכלים שצילמתי אני לא ממש משתמש ביום-יום, אבל לצלם את המקלדת זה לא מעניין).
• עבודת האומנות הכי טובה שלי (כולן בארץ, ככה שאני כן צריך לצייר משהו).
• עבודה שטליתי ב"סטודיו שלי" (במקרה שלי זה או איזה ציור כזה שאמא של חבר שלי ציירה או פוסטר של גופי, את התמונות האחרות השארתי בארץ...).
• "מתנת האור" הכי לא צפויה ב"סטודיו שלי"

עדיין נשמע נורא פשוט.

אבל תמיד הגורל נגד... מישהו.

אני לא יודע נגד מי, אבל הוא החליט שאם הוא רוצה לעשות למישהו רע הוא יעשה גם לי רע בדרך.

בשביל לעשות תמונות טובות (זה צריך להיות טוב, אחרי הכול אני מקבל ציון על זה), אני צריך אור. אבל שאני יוצא בבוקר ופנסי הרחוב דולקים, זה לא ממש נקרא יום שמשי. והעובדה שאני עצלן ודוחה הכול לרגע האחרון יכולה לגרום לזה שלא תהיה שמש, ואז ירד לי הציון.

לגבי החלק השני של הכותרת (זה נראה כמו אחד, אבל זה בעצם שניים [כי לכתוב "+" זה מעצבן]).

בגלל שאני משתתף במחזמר (אוליבר...) אני צריך לשיר, כי לשיר זה מה שבדרך כלל עושים במחזמר. בעצם אם לא שרים, אז זה לא נקרא מחזמר.

אני צריך לשיר שיר נורא מסובך. לא מספיק שאני שר נורא זה גם בערך שיר שאני שר לבד (כאילו שרות אותו כמה דמויות, אבל לרובן יש חלק קטן בשיר... חוץ מאחת הדמויות שאני משחק, ואת זאת אני משחק).

מה שטוב בזה זה שעכשיו יש לי שקט, אף אחד לא רוצה לשמוע אותי שר ולכן זה נותן לי הרבה שקט והם לא מפריעים לי עם בקשות כמו "חן תביא לי את הטלפון!" או "חן האוכל מוכן!" (לגבי הראשונה, אם הם כבר עומדים למה הם לא יכולים להביא את הטלפון לעצמם? השנייה זו לא ממש שאלה, ואני לא מתנגד להיענות).

אם זה מעניין אתכם אני יכול לשלוח לכם את השיר, אין לו שום גרסא טובה ביוטיוב אז זה בעיה לתת קישור.

מרינה: "אימואים הם חתיכים!"

חתיכים כמו חמאה?

סופ"ש קרב נעים לכולכם,

לא מזיק ברובו.