Welcome to my nightmare

אני מנסה לפעמים להבין מה אני ולמה אני כזאתי

מנסה להבין איזה מין סוג של בנאדם אני

לפעמים אני עושה משהו אבל לפני זה אני חושבת מה תהיה התוצאה של זה או מה יהיה שלב אחד הלאה

ולפעמים אני מאבדת את הראש לגמריי ולא חושבת שנייה אחת קדימה אפילו.

ואם אני ממש רוצה משהו אני בכלל לא חושבת..

רק עושה הכל כדיי להשיג את מה שאני רוצה באותה שנייה...

לפעמים אלה כלכך שטויות..ובמילא אני מתחרטת על זה אחריי זה!

אני  יכולה לפעמים להיות כלכך טיפשה

אני מאבדת אותך לגמריי..

התחלנו את הקשר שלנו לפני 7 חודשים עוד מעט וזה פשוט לא הולך יותר..

אני בכלל לא מבינה אותך ואתה?...לא מתקרב אפילו ללהבין אותי...

7 חודשים וכאילו כלום...

ואני רק לא יכולה להיפרד רק כי אני כלכך אוהבת...

פעם היינו כלכך דומים..הייתי בטוחה שפשוט לא יהיה עוד זוג כמונו לעולם

אהבנו את אותם הדברים דיברנו על אותם נושאים שמענו את אותה מוזקיה(טוב נו זה עדיין)

אהבנו את אותם המקומות ואת אותן תכניות הטלויזיה ואת אותם מאכלים ואת אותם הדברים..פשוט הכל!

היום?...אנחנו כלכך שונים ורחוקים..שניי עולמות שונים!

ואני אפילו כבר לא מכירה אותך...

וכלכך מאוהבת בך...

זהו...

זה נגמר..

אומרים שסוף הוא תמיד התחלה...והתחלה שיכולה להיות טובה..אבל למה הסוף הוא תמיד כלכך עצוב?

היום היה היום האחרון שלי בבצפא תיכון חדרה בית אליעזר...

החל מאחריי סוכות אני מתחילה ללמוד בפנימייה במכמורת שנקראת מבואות ים...פנימייה של חיל הים..בגלל כל מיני בעיות בבית וכאלה..

חברות הכי טובות שלי ליטל עדי מלינה מרינה ואנגלינה הכינו לי שלטים עוגה נכנסו באמצע השיעור והקריאו לי מכתב שכתבו עליי..זה היה כלכך מרגש..פתאום הבנתי שהשכבה שלי כן אוהבת אותי..מה שלא תמיד חשבתי..

זה היה כלכך עצוב וכלכך כייף ביחד..הרגשה של אושר וכאב בו זמנית..

וזהו זה...נגמרה התקופה שלי בתיכון חדרה בית אליעזר..

י"א 1 אני כלכך אוהבת אתכם!!!ולנצח[: