Welcome to my nightmare

חזרתי מהפנימייה רק לשעתיים הבייתה כי אמרתי להם ששחכתי את החגורה של המדים שלי בבית..האמת היא גם לא בבית ואין לי מושג איפה היא אבל אני מוכנה לשקר בכל דבר ורק כדיי להיות חצי שעה בבית.

רע לי ואני מרגישה בודדה, לא קשורה, לא שייכת, לא אחת מהם!

לא שאני לבד ואין לי חברים, דווקא יש לי שמה חברים, והרבה, אבל לא תמיד כשאתה מוקף אנשים אתה באמת מאושר. אני מוקפת בכלכך הרבה אנשים כל יום כל ה-יום, ועדיין מרגישה שאני פשוט לא שייכת אליהם...

אני כלכך מתגעגעת לחדרה, לעיר שלי, לחב'רה שלי, לבצפר שלי..כן כן גם לבצפר..באמת שאהבתי את הבצפר שלי, עם הצחוקים והחב'רה...

איפה שאני לא יהיה אני תמיד יתגעגע, והמרחק מהבית, פשוט הורג אותי

לא חשבתי שיהיה לי כלכך קשה, פעם נסעתי לשבוע מהבית וגם התגעגעתי אבל אז היו לי סיבות שונות, ולא חשבתי שאני יתגעגע לבית שלי כמו שאני מתגעגעת אליו עכשיו.

אני מתחילה שוב לשקוע במין דיכאון כזה כמו שהיה לי פעם..וזה לא מוצא חן בעיניי

פעם כמעט ולא יצאתי מזה, עכשיו אני מנסה להיאבק בזה, לחייך, לשמוח, לצחוק, להשתתף, להיות אחת מהם!

אבל אני מרגישה לא שייכת...

חוזרת לפנימייה ויוצאת רק שבוע הבא ביום חמישי..