25.9.07
ילדה קטנה שלתוך עולם גדול
גדלה.
גדלה והבינה שלפעמים העולם
לא ורוד כמו שחשבה.
עכשיו היא כבר גדולה,
אבל היא רק ציפור קטנה
שרק עכשיו לעוף למדה...
היא פורשת כנפיים ועפה לה לבדה
לעולם שהולך להיות כולו שלה.
וכאן כולנו מסתכלים בגאווה
ואהבה ומחכים לה שתלמד
שהעולם בחוץ יכול להיות
הרבה יותר יפה ממה שהיא ראתה.
ההתחלה אולי תהיה קשה,
אבל ציפור קטנה, שתדעי
שבעזרת אהבה ותמיכה
שאנחנו ניתן לך בכל פעם
הדרך תהיה הרבה יותר קלה.
אז רגע לפני שאת
עוזבת אותנו בקן הקטן
רצינו שתדעי שתמיד נישאר כאן
בשבילך, ואנחנו בטוחים שיבוא
יום והעולם יהפוך ורוד הרבה יותר.
מריאני,
אנחנו-אוהבים-אותך
תמיד!
מכתב שמצאתי במגירה שלי מהיום האחרון שלי בתיכון בית אליעזר..לפני שעזבתי למבואות ים.
היינו בכיתה ואני ישבתי ליד עומר ידיד שלי בסוף הכיתה ופתאום נכנסות לכיתה ליטל מרינה מלינה אנגלינה ועוד חצי שכבה עם מלא בלונים ושלטים ועוגה ואנגלינה הביאה לי מוקדם יותר באותו יום זר פרחים ע=נ=ק=!
אז את המכתב הזה כתבו לי חברות שלי שאני הכי אוהבת בעולם!
הן אמרו לי כל היום שאני בכלל לא חשובה להן ושאני לא יתפוס מעצמי שהן באמת יכינו לי משהו ואני בתמימותי האמנתי להן ואז הן נכנסו לכיתה עם כל זה ומשכו אותי לתחילת הכיתה והקריאו לי את המכתב הזה מול כל הכיתה וחצי שכבה ואני כולי מתפדחת לא יודעת איפה לקבור את עצמי אבל זה היה כלכך יפה!!
ואחריי זה כתבו לי על כל החולצה כל מיני ברכות אז הלכה לי חולצת בצפר חח ואז אלי נכנס (הרכז הכי טוב בע=ו=ל=ם)חחחח ואמר כמה דברים ואז היה צלצול וכולם הלכו..זה היה קצת עצוב לצאת מהבצפר בידיעה שזהו..זה נגמר..חח כמה פעמים אפשר לעזוב את אותו בצפר??!(כבר עזבתי פעם ואז חזרתי..סיפור ארוך)
סתם מצאתי אתזה עכשיו וקראתי אתזה שוב חודשיים אחריי ורציתי לשים אתזה כאן..זה הזכיר לי כמה אני מתגעגעת לכולם ועם כמה שיהיה לי טוב בכל מקום אחר בעולם אין כמו חדרה ואין כמו החברים שהיו לי בבצפר הקודם!
י"א 1 תיכון בית אליעזר אני אוהבת אתכם לנצח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
