מתוך שיחה עם עצמי:
"למה בכלל היית צריכה לעבור? מה היה חסר לך קודם?"
"אין לי מושג...כשחושבים על זה הכל היה מושלם"
"אז למה עשית את זה, סתכלי על עצמך עכשיו...כל מה שאת עושה לא יוצא לך..והרסת את הקשר עם הבנאדם היחיד שמקשיב ועוזר לך. נשארת לבד עם המחשבות של עצמך עכשיו."
"הלוואי ופשוט הייתי חוזרת אחורה בזמן..כן, הלוואי והייתי חוזרת אחורה לתחילת כיתה ז'...שם הכל התחיל. הייתי יכולה לשנות את החיים שלי לגמריי."
"מה לא טוב לך בכלל?"
"המקום הזה הרס את הקשר עם הבנאדם הכי חשוב לי - אמא שלי, ברצינות. איך שהגענו לפה התחלנו לריב. אני גם נכשלת במת' ואמא שלי מתעצבנת עוד יותר. מה היה רע לי בישראל?!"
"את בחרת את זה, הביאו לך הזדמנות להישאר."
"אני טיפשה"
"זה בסדר, את לא צריכה לסבול לנצח, את תמיד יכולה להתאבד...הדרך הכי קלה להיפתר מכל הכאבים היא לוותר"
"נו באמת זה דפוק, מי הטמבל שמתאבד?"
"אנשים שרע להם. לך רע. ואת יודעת שזה אף פעם לא ייחזור להיות יותר טוב כמו שזה היה יכול להיות בארץ. ועוד משהו. את יודעת שאת צריכה להודות ב*צונזר*, או שסתם תסבלי בסוף"
"אני יודעת."
"נו?"
"לא יכולה"
"טיפשה, ככה את נותנת לרגשות להשפיע עליך. כבר קרה לך לא פעם אחת..למען האמת הרבה יותר מפעם אחת שכאב לך בגלל רגשות. וכל פעם הבטחת לי שלא תחזרי על הטעות הזאת"
"אני לא יכולה, זה קשה מידיי. וכל פעם זה נראה כ"כ אמיתי שאני נופלת בפח. עכשיו עזבי אותי. "
הבנתי, אין עם מי לדבר, ואין בנאדם שאני אפתח אליו יותר מאשר אל עצמי.
תחשבו על זה, מי יודע את כל הסודות שלכם, אפילו הכי הכי חשובים? אתם עצמכם!
אף אחד אחר.
ככה זה.
לשם שינוי, אני סומכת על עצמי, ואני אוהבת את עצמי. לא צריכה אנשים שייחליטו אם טוב להם איתי או לא.
בלי שום בגדים מיוחדים. בלי שום איפור מיוחד. פשוט אני 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
