לא משנה מה אעשה

לא משנה מה ארצה

חוזר לאותו המקום

ושום דבר לא משתנה.

בסך הכל חיפשתי מעט אהבה

אולי אפילו מישהי שתהיה לי לידידה

חשבתי שאני חמוד מצחיק, רגיש

זה לא מספיק- כשאין לך חיים.

מבחינתכם אני לא קיים

לכן אני כאן לבד

מרים ידיים.

להתמודד עם עצמך

להאמין שכך זה לנצח

ואין כאן שום מוצא

שמעתי אנשים מתלחששים. 

האם אי פעם ארגיש שוב אהבה?

האם אהיה מחוץ למצבי העגום?

הכל כבר נהיה אסון.- חיסרון

אמרתי לעצמי להיפתח שוב

אבל למה? הבדידות תמיד קיימת

חונקת ולא עוזבת.

אולי זה לטובתי...