תראו לי אבא יותר מפגר משלי.
תראו לי... או הורים יותר מפגרים משלי
אני מתחננת תראו לי!
חחחח
אתם מכירים את זה שמדברים עם חברים וזה... וקוראים להם "זונה שלי" "רוצה אותך מאחור" או כל מיני דברים כאלה...
אז חברות שלי כתבו לי מכתבים והמשפטים האלו היה כתובים בהם.
וההורים שלי. בלי שום חוצפה
החליטו שהם יכולים לפתוח את זה ולקרוא.
ואז אבא שלי בא אלי.
וזה הלך ככה [אני יכתוב שמות אחרים..]
אבא: "תגידי... הנועה הזאת. יוצאת עם בנים?"
אני: "כן.. מה זה השאלה המטופשת הזאת?!"
אבא: "את בטוחה?"
אני: "כן אני בטוחה!! אפשר הסבר?!"
אבא: "אני חושב שאת לא צריכה להיות חברה שלה..."
אני: [פרצוף של... וואדפאקקק?] "מה?"
אבא: "יש לה דיבור בוטה וגס והיא לא מתאימה להיות חברה שלך."
אני: "מה מה מה? למה? מאיפה הוצאת את זה?! מההה?" "אתה לא מכיר אותה בכלל!!"
מתי שמעת אותה מדברת בכלל? וחוצמזה מי אתה שתחליט מי יהיה חבר שלי ומי לא?!"
אבא: "בצורה שהיא מדברת ובצורה שהיא מדברת אלייך..."
אני: "כוס אמק תסביר כבר"
אמא: "מה זה המילים האלה?"
אני: "אמא מה את מצוטטת? את לא אמורה בכלל לדעת על השיחה הזאת!"
אמא ואבא: "היא לסבית?"
אני: "מה?? מה זה החרא הזה? מה אתם מפגרים!? מאיפה הוצתאם תשטות הזאת?! יוובא לי להרביץ לכם כוס אמקקקקקקקקקקקק!"
אבא: "קראנו בפתק שהיא כתבה לך"
אני: "מהה? מה אתם קוראים דברים שלא שלכם?! איך יש לכם את החוצפה לחטט לי בדברים בכלל?"
אבא: "לא חיטטנו זה היה על השולחן..."
אני: [בצעקות] "על השולחן מקופל! שכתוב עליו לאיילת בלבד!"
אבא: "אני לא צועק את אל תצעקי"
אני: "יוו טוסו לי מהעיניים לא רוצה לדבר איתכם בכלל! פאק איזה הורים יש לי לא להאמין עליכם בכלל!"
אבא: "טוב. מתי את הולכת לישון?" "כבר אחת"
אני: [העמ העמ חופש!] "תיכף"
אבא: "מה זה תיכף?!"
אני: [צא לי מהוריד!] "עוד עשר דקות" [כן בטח]
(במחשבות...: "אחח איזה הורים מפגרים. הם הלכו לישון. סופסוףףףף!!!")
ועכשיו אני יושבת פה... ורוצה שתגיבו לי ותוכיחו לי שיש הורים יותר מפגרים משלי...!
אלון חוזר!
סופסוף אח שלי חוזר מחו"ל
וואי חצי שנה שלא ראיתי אותו! אוףף אני כל כך מתגעגעת
יום ראשון הבאאאD:
הוא חוזרר סופסוףף יוו אני כל כך מתרגשת!
מצד אחד אני ממש שמחה שהוא חוזר ואני רוצה כי אני מתגעגעת!
מצד שני אני לא רוצה שיחזור כי אם הוא יחזור יגייסו אותו למילואים:( ותתחיל מלחמה והוא יהיה שם בלאט! וגם כי החדר שלו כבר הפוך להיות החדר שלי....^^
חחח
הגעתי לשיא...
בחיים שלי לא הרגשתי עצבנית עצובה ופגועה כמו עכשיו!
גם ההורים שלי העליבו אותי, גם אח שלי, גם "החברה הכי טובה" שלי, וגם הוא.
וואי אני לא מסוגלת יותר...
אני פשוט אוהבת אותו!
אני רוצה לחבק אותו, לנשק אותו, אני יכולה לשבת יום שלם ורק להסתכל עליו!
אני מוכנה להשתנות או לעשות כל דבר בשבילו! הכל!!
רק כדי שלא ישנא אותי!
אופפפ
מה שאני מנסה לומר זה שאני כל כך סובלת. ו.. ו... וואי אני כבר לא יודעת מה לומר.
פשוט שאני אוהבת אותו ובחיים לא אהבתי ככה. ובחיים לא חשתי ככה. ואני אפילו לא יודעת מה יש בו שגורם לי לא לשכוח אותו... אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
333>
אבל אתה... 3/> אותי ):
זה לא קשה להגיב. אז תגיבו
כינוי:
קוראים לי מרי לנצח!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
