אני זה הצל של עצמי.

אתמולאתמולאתמול.

וואי היה פשוט מדהים.

איזה ערב הזוי לגמרי..

מהתחלהועד הסוף- היספור המלא.

בהתחלה עלינו לאוטבוס, איזה 20 אנשים.

20 אנשים מסתובבםי ביחד בעיר, פאדיחות לגמרי.

אז הגענו לירח ראינו אנשים ואז והיתפצלנו כל אחד הלך למקום אחר.

חלק הלכו לאכול וחלק הלכו לקנות שתייה.

אנחנו סתם ישנבו בג'רר בכר.

קיצר ראינו אנשים, סתם יושבים צוחקים.

אז קנו לנו תוודקה.

6 בנווות על וודקה אחת ועוד גנבו לנו חצי.

קיצר.. שתינו והכול. זה היה דוחה אש.

אבל התוצאה בסוף הייתה כייפית.

ככה סתם כולנו היה מסטולים מהתחת ונהנו.

והייתי איתו, הבן אדם נשמה.

לרמות שלא טוב.

אני מדברת עליו יותר מדי, אסואראסוראסור אני יתאהב בו בסוף.

וסתם היה כייף איתו.

אבל אחרי כמה שעות, הבנתי מה הולך שם.

2 אנשים ידיד שלי וחברה שלי היו שיכורם בצורה מגעילה.

היינו צריכים לסחוב אותם לכל מקום, והם הקיאו על עצמם וירקו עליהם וירד להם דם מהאף ומה לא עבר עליהם.

היה נורא.

ובאמת, מי שלא יודע לשתות שלא ישתה.

וכנראה שפשוט היה לי מזל לפעם ראשונה.

מזל שזה היה עם החברות המדהימות האלו, בלעדיהם ברור שלא היה אותו דבר.

בנות תודה על הכול, אוהבת אותכן. 333>

אחר כך הלכנו לאכול המבוגר, ב4 בבוקר.

היה הזוי לגמרי.

חזרנו הבייתה במונית.

אני וזיס ואוריה עשינו סיכומים של העבר החולף.

בודקות שכולנו זוכרות הכול.

והיה טוב.

צ'צוציות היה הכי כייף שיש.

אווו השביתה הזאת.

שלא תיגמר לרגע.

אוהבת אותכם אנשים (:

אני זוכרת שאמרו לי שאני עוברת לישוב הזה,

רציתי למות.

לא רציתי להיפרד מהאנשים כאן,

היה לי הכול.

חבר, חברה הכי טובה < וזה לא יספק אף פעם.> , הייתי מקובלת, אהבו אותי, היה לי הכול.

והייתי אמורה לעבור לישוב ששונאים אותי בו, מקללים אותי בלי שיודעים מי אני, שחושבים שאני פרחה.

ובהתחלה, להיכנס למקום חדש, כתה חדשה היה מוזר.

שכל המבטים מסתכלים עלייך " הנה פהרחה.." ואומרים לך שתכננו לעשות עלייך חרם.

הכול התחיל רע.

שנאתי תמקום הזה.

התגעגתי לישוב הקודם וגם עכשיו לפעמים יש לי געוגועים.

ובהתחלה, שנאתי אותכן. מי היה מאמין איך הגורל היתהפך.

עם הזמן הדברים הישתנו.

הפכתי להיות עם הזמן חלק ממכן.

אתם, חברות של שנים ואני סתם עוד אחת.

ורבתי איתכם, וכעסתי, והשלמתי, והיתפלגנו וחזרנו והכול.

ואז באיזשהו שלב בחיים היתבגרו.

ולאט לאט, כל אחת הביאה משהו שונה לחברות הזאת.

ופשוט נהיינו אנחנו.

7 בנות , שאף אחד לא יצליח להפריד בינהם.

וכן, זה מספר גדול ענק עצום.

כי אני זוכתר את עצמי בתוך ילדה שבשליישיה לא הייתי מסתדרת.

ובהתחלה זה היה ענק עלי הסיפור הזה.

חשבתי שזה יהיה תקופה ויעלם.

אבל עם הזמן, הקשר ביננו רק התיחזק היתחזק, והוא לא מפסיק.

כי זה אנחנו. ועם בכוח ינסו להפריד ביננו לא  יצליחו.

אז תדעו תמיד שאהבה שלי אליכם היא אינסופית ובלי גבולות.

ולך,

תזכיר תמיד שאני אוהבת אותך.

ושהייתי לצדי תמיד ואני לצידך.

ואף פעם לא ניפרד.

כי חברות ילדות, חברות עכשיו, וחברות לנצח.

תודה לכולכן,

אני יפול עם לא תהיו פה, על תלכו לי.

הצביעות שלך הורגת אותי.

כי יש רגעים, שאני אומרת תודה- שיש לי בן אדם כזה מדהים בחיים.

ויש רגעים- שנאי בכלל לא מבינה מה אני מוצאת בך.

ולפעמים שהיא אומרת, שאתה דוחה וצבוע אני לא מבינה למה היא אומרת את זה,

אבל יש פעמים, שניא מסתכלת עליך ובאלי להעיף לך כאפה כזאתי גדולהגדולה.

מגדחב המגדחלנחהניגהיגהיגנהגינב.

כ"כ עיצבנת אותי.

יאו , אתה אתה אתה אתה אתה.

אתה קטן, עלוב, מעצבן, צבוע.

אבל בטח מחר אני ידבר איךת ושב, ויגיד לעצמי איזה מתוק אתה ושונה.

הלוואי והיית מבין משו מהחיים שלך.

ועכשיו יש לי אותו,

ואני שמחה שהיתקרבנו חזרה.

ופתאום אני מבינה שהקשר שלנו חשוב גם לך,

שאת יודע עלי הרבה, ומכיר אותי הכי טוב שיש.

ושאיתך כייף לי.

ואז היתרחקתי ממך,

ופתאום הבנתי לע הטעות שעשיתי,

וכמה אתה חלק חשוב בחיים שלי.

ודיברנו,

אני והוא.

החלטתי שנאי חייבת לסגור תמעגל הזה שנשאר פתוח.

והסברתי לו תעמדה שלי, ומה קרה.

ושהייתי מבולבלבת, ולא ידעתי מה אני רוצה,

והוא אמר שגם הוא לא בנה על זה יותר מדי.

וזה עשה טוב, הרגשה טוב של סגירת מעגל.

ואיתו,

אי עוד מעט יראה אותו שוב.

באלי כבר (:

כן פוסט בני למדי,

הם תפסו חלק גדול מהחיים שלי בזמן האחרון.