יומן

לבכות?

לצחוק?

להגיד תודה?

הכול ביחד?

רק כתבתי את זה על העבודה של שרון והנה זה קורה..

הוא מתקשר אלי בצהרים, אומר לי שהדביל רוצה לדבר איתו ושהוא מחכה לו.

אחרי שעתיים איך שהוא נכנס הביתה ממבט אחד ידעתי.

צמצמו אותו.

זה בא חצי בהפתעה, חברה של מטומטמים שמנהל אותה אידיוט. מרוב שהוא רצה לגדול הוא גייס יותר אנשים מכמות העבודה. ועכשיו צריך לצמצם לפני שכל מגדל הקלפים קורס.

אני לא אוהבת את החברה הזו בערך שלושה ימים אחרי ששרון התחיל לעבוד בה, הם לא עומדים בחוזה, העבירו אותו שבעה מדורי גיהינום, ודווקא שנדמה היה שמערכת שם מתייצבת, וששרון התחיל להצליח (והביא משכרות מאוד יפה הביתה לשמחתנו) שוב הכול התרסק שם..

כבר שבוע שאנחנו שולחים קו"ח, היה לנו את החשד שזה יקרה, למרות שחשבנו שכמו פעמים קודמות יהיה בלגן ואז יציבות, מההכרות העגומה שלנו עם המצב בשוק, קיוויתי שהם יתאפסו על עצמם, לפחות מספיק זמן ששרון ימצא משהו אחר.

והוא?

הוא מנסה להרגיע אותי, הדבר האחרון שחסר לו עכשיו זו התמוטטות כללית שלי.. גם ככה אמרו לנו שיש קשר ישיר בין הסוכרת לבין מצבי מתח וסטראס..

אז הוא אומר מילים יפות , ומאמין שמשהו הרבה יותר טוב יבוא בקרוב..

ואני?

אני לא יודעת עם לבכות או לצחוק..

הכל ביחד, הדירה שאנחנו לא מוצאים, הסוכרת עכשיו גם זה..

נכון עמדנו במצב הזה כבר, אבל אז הייתה לי עבודה, ככה שהצטמצמנו והסתדרנו. ועכשיו?????

וכן אני יודעת הכול בפרופורציה ויש אנשים שהחיים שלהם הרבה יותר בזבל ממני, ויש אסונות ויש המון דברים .

תחסכו ממני את זה בבקשה..  L