'כשמישהו מוחק את החיוך שלי,
אני לא סולחת לו.
לעולם.'
למה אני מרגישה שכל הזמן רק מתרחקים ממני?
לא אני לא יכולה להיות בטוחה בחברים שלי?
מה מרתיע אנשים ממני?
זאת שאלה שאני מנסה למצוא עליה תשובה כל הזמן.
למה, למען השם, אנשים שלא דיברתי איתם מעולם..
נרתעים ממני? לא - זאת לא המילה. הם פוגעים בי.
למה ילדים שהכרתי רק לאחרונה, בכיתה החדשה שלי, למה הם.. פוגעים בי?
למה הם יודעים לפגוע בי בנקודות החלשות שלי?
האם זה בגלל המראה החיצוני שלי?
או - אוליי בגלל.. שאני נראית להם לא נחמדה, בגלל שאני לא מדברת עם אף אחד?
אפילו על חלק מהחברות שלי אני לא יכולה לסמוך.
ואני עדיין ממשיכה לחכות לו, או לה.
לאחד, או האחת בשבילי.
הפייטר שלי. או שאוליי יהיה זה הקורבן שלי?
כמו בלאבלס.
מארו אמרה לי.
מארו צודקת.
אני לא חייבת לסמוך על כולם,
חברים שלי שקוראים פה..
תחשבו רגע באמת,
אם אתם חושבים שאתם באנדם שאני צריכה לסמוך עליו.
אם באמת הייתם לצידי בזמנים שהייתי צריכה אתכם.
לא תמיד היו לצידי בזמנים שהייתי צריכה את החברים שלי.
פעמים מעטות היו שם כאלה שחיכו לי,
מה זה אומר עליי?
מה זה אומר על החברים שלי?
האמון שלי מתערער בקלות-יתר.
אני יכולה להגיד,
שאן - חברה שלי. היא חברה שלי למרות שאני רבה איתה מליון פעמים.
אני יכולה להגיד שמארו - היא אחת האנשים שאני יכולה לפתוח בפניהם את הלב.
ושיש חלק,
שעליהם סמכתי,
ולא הייתי צריכה.
ביי.
Nallo-Chan
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Emeraude.~