כמה פחדים היו לקראת החטיבה?
כמה?
המון.
וכל כך הרבה שינויים עברתי.
וכל כך הרבה אנשים הכרתי.
ולכל כך הרבה אנשים נקשרתי.
ואפילו לחטיבה הזאת, המעצבנת..
ולניצוש... שבהתחלה אף אחד לא הכי אהב.
ועכשיו צריך להיפרד מהכל?
כלומר, כבר נפרדנו..
אבל עכשיו צריך לעכל את הפרידה.
אין שרת יותר, יש כצה. גם משהו.
אבל אין שרת??
באמת אין.
כמה עברתי.
הגעתי לכיתה ז' ביישנית, פחדנית, חסרת חברות, זאת שנחשבה 'לא מקובלת'.
ועכשיו בכיתה ט' אני יוצאת עם בטחון עצמי ועם מלא חברות. המון!
כמה הכרתי .
שנשי, טל, שובלי, פלורה, מישלוש, רחלון, לילכוש, ורוניקה, איילת, אלכס... (ושירוש שכבר הכרתי)
כמה נקשרתי.
לכל הבנות המדהימות שהיו החברות הכי טובות שאפשר לבקש.
כל אחת ואחת בלי יוצא מן הכלל הייתה שם בשבילי עם כל בקשה.
עם כל אחת ואחת אני אשמור על קשר.
ובהתחלה יהיה קשה. אבל מתרגלים.
וכל כך הרבה אנשים אני עומדת לפגוש ולהכיר.
ותיכון. תיכון?! כבר???
הגיע מהר התיכון הזה.
אבל (כמו שנשי) גם לי יש דמות דמיונית להיפרד ממנה.
יוסי.
יוסי היה הפיצול אישיות שלי, או החבר הדמיוני שלי.
יוסי היה ילד עם זקן ואף מחודד.
הוא היה בן עשר והוא היה בעצם הייצור הילדותי שבי.
הוא הייצור שמנע ממני להתבגר. אני התבגרתי אבל כל פעם כשעשיתי משהו ילדותי יותר, זה היה יוסי.
יוסי לא נולד השנה. יוסי תמיד היה קיים. לא היה לו שם, ואף אחד לא ידע עליו.
וכשהייתי קטנה גם הייתי מדברת עם יוסי, משתפת אותו.
לא תמיד הייתי לוקחת אותו איתי, וכשלא רציתי להסתבך ולעשות שטויות, פשוט השארתי אותו בבית. באמת!
ובאמת האמנתי לזה שיש לי חבר דמיוני (או פיצול אישיות) שעזר לי להתבגר.. מישהו שהיה לי כמו אח, להתווכח איתו ולריב, ובזמן האחרון גם להתייעץ.
כמובן שבזמן האחרון, כשגדלתי, לא הייתי שואלת את יוסי ישירות, אבל תמיד כשהתלבטתי על משהו, הייתי אומרת שאפשרות אחת היא הצד שלי, והשנייה היא הצד של יוסי. משחק כזה.
ועכשיו אני חושבת שאני מספיק בוגרת לחשוב לבד. ושאני לא צריכה חבר דמיוני או פיצול אישיות שיעשה שטויות במקומי.
אם אני רוצה אני יודעת לעשות שטויות (את ליאת הזאת אתם מכירים דרך יוסי) ואני יודעת שאני יכולה לעשות שטויות גם בשם עצמי.
אז ביי יוסי.
זהו, עכשיו אני כנראה לא אזכיר אותו יותר.
השם הניטרלי שאשתמש בו בעת הצורך הוא חיים. תתרגלו!
אוהבת אתכם המון המון המוןןןןןן 3>>>
ליאתי 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
