חתונה.

לפני חודש אמרו לי שאנחנו מוזמנים לחתונה. הדבר הראשון ששאלתי היה איך אני יכולה להתחמק מזה ולא ללכת. והדבר הראשון שאמרו לי זה שהשם שלי מופיע על ההזמנה אז אני חייבת ללכת.

הדבר השני ששאלתי היה של מי החתונה. ועכשיו ההסבר: לאבא שלי יש ה-מ-ו-ן קרובי משפחה. לכל אחד יש שם. וכל אחד מגיע מצד אחר שלו, אבל בסוף הם מתחברים. לקח לי שנים לקלוט (היום) שבעצם החתונה היא של בן דוד שני שלי (ואני בכלל לא מכירה אותו!!!). 

טוב, בסדר.

ביום שני אמא שלי נזכרה לומר לי שביום חמישי החתונה. קיוויתי שתישכחו.. טוב בסדר, נלך.

יום חמישי, היום הגדול. אחרי שהלכתי עם שירוש(!) לקנות לי בגדים לחתונה (לפני כמה שבועות) וכבר היה לי מה ללבוש, פשוט הוצאתי את הבגדים מהארון ולבשתי את הטופ של פלור(!) שהיא נתנה לי היום! =]

בסך הכל יצאתי מהבית בהרגשה דיי טובה, למרות שידעתי שאני עומדת לפגוש מלא אנשים שאני אפילו לא יודעת שאני מכירה.. ומסתבר שהם ראו אותי בפעם האחרונה כשהייתי "כזאאאאאת קטנה!!".

אז נסענו לנמל ת"א. ושנים עד שמצאנו את המקום. הכל טוב ויפה. פגשנו מלא אנשים.. המשפט ששמעתי את אבא שלי אומר הכי הרבה פעמים היה "וזאת הבת הקטנה שלי" ואז היו עושים לו "זאת הקטנה?" ואז הוא אמר "כן.. אתה מכיר את הגדולה..". וואלה. אני הבת הקטנה. כמה נחמד. בהתחשב בעובדה שכל האנשים בדרגה שלי (אחותי, בני דודים, בני דודים שניים, ובני דודים רביעיים [וזה קיים!!!]) הרבה יותר גדולים ממני. ובדרך כלל יש להם גם ילדים הרבה יותר גדולים ממני. =\\

טוב. אז בהתחלה רקדתי קצת עם ההורים שלי.. אבל אז הרגשתי לא קשורה, אז הלכתי לשבת.. ואז כשדודה שלי סיימה לאכול (שמנע!) אז הלכתי לרקוד איתה... טחח זאת אחת החוויות הכי מצחיקות שהיו לי בחיים, בעיקר כשדודה שלי חושבת שהיא רוקדת כמו שצריך.. או כמו שאנשים בגילי רוקדים.. אז כל כמה זמן היא עשתה כזה סיבוב.. ואני לא ידעתי אם היא עושה את זה כי היא חושבת שככה רוקדים, או שהיא מחפשת את בני דודים שלה (ההורים של החתן).

בסה"כ היה לי נורא נחמד איתה =]

אחרכך פגשתי את שיר כהן! מי היה מאמין! היא מילצרה שם. והיא אמרה שהיא הייתה כבר בכמה חתונות שם.. ושזאת הכי יפה והכי מושקעת! P: ובכלל, דיברתי עם שיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שתבינו, שיר היא תלמידה של המורה שלי בכינור. עכשיו, היא גדולה ממני סה"כ בשנה אבל תמיד זה היה שיר!@#@!@##@!!!#$#% וליאת. ועכשיו (סתומרת היום.. וביום של הפריזמה.. ולפני הקונצרט סיום) זה פשוט היה שיר וליאת! איזה כיףףף!!!!! :) (אתם כנראה לא תבינו למה אני כל כך מתרגשת מזה, אבל תאמינו לי שזה ממש - וואו!)

ואחרכך הייתי עם כל האנשים שחשים את עצמם בדרגה שלי, אבל חוץ מבעלה של אחותי (שכל הזמן ירד עליי) ודוד שלי (שפשוט לא היה לו עם מי לדבר) הם לא שמו עליי. :( (אפילו אמא שלי לא שמה עליי!!)

ואז היה לי קצת משעמם לשמוע שיחה מאוד מרתקת של ההורים שלי עם איזה אנשים שעד האוטו לא ידעתי שהם... אממ... מה הם היו? הבן של בני דודים של אבא שלי ואשתו! יאיי

ואז חזרנו הבייתה.

והנה אני כאן, מבקשת שתגיבו על הפוסט הזה. כי ישבתי כאן וכתבתי אותו במקום ללכת לישון (כי מחר אני קמה מוקדם!)

טוב... אוהבתותכם (בעיקר אם תגיבו!!! אהמ.רמז.האמ.)

ליעת - הילדה הקטנה (ד"א גם דורין פרנקפורט - חברה של בנדוד שלי עשתה לי היום "היי קטנה" - אני בגיל של הבנות שלה!!)

3>