יואוו סופסוף עידכון!

אז רק שתדעו שאני לא מעתיקה ת'סיפור אני ישבתי וכתבתי אותו לבד!!

ויודעים מה?!

רק בשביל התגובה המגעילה שמישהי כתבה שהעתקתי ויענו כתבה המשך אני אכתוב המשך כמו שהיא כתבה!

בשבילך!!!!!

פרק -3-

ברחוב עמק רפאים, בשכונת המושבה הגרמנית של ירושלים, בבית הקפה שיש בו חלונות ענקיים, תום ורועי כבר חיכו לנו.

ראיתי אותו מרחוק, עוד לפני שחצינו את הכביש, והרגשתי רעד בבטן והרגליים שלי כאילו נעשו כבדות ובקושי זזו. הוא לבש חולצה לבנה עם כתובת אדומה באנגלית, והלבן של החולצה הבליט את העור החום שלו. הוא היה שזוף. כולם יודעים שהוא אוהב לשחות ושבקיץ הוא הראשון ש"תופס צבע". אם באת לבריכת ירושלים בערך בשעה אחד בצהריים, תמיד יכולת למצוא אותו שם. ועל זה שחר אמרה לי כמה פעמים, "אני לא מבינה אותך. למה את צריכה את הצבועה הזאת, נועה? למה את לא לוקחת את עצמך, הולכת לבריכה ואומרת לו 'היי, מה אתה עושה פה?'" ואני שתקתי, למרות שרציתי להגיד לה ,'כן לך קל לדבר. תראי איך שאת נראית, ותביני את ההבדל..'

"הנה הם", נועה נופפה לכיוון תום ורועי שהחזירו לנו. "עכשיו תבטיחי לי שלא תעשי פדיחות"היא עצרה והסתכלה לתוך העיניים שלי, כאילו היא לא חברה שלי אלא אמא שלי, ואני לא בגילה אלא בת שלוש, "את שומעת?"

"פדיחות?" נדהמתי.

"את יודעת למה אני מתכוונת", היא לא נשמעה ידידותית, "כל השתיקות האלה, המצבי  רוח המעצבנים שלך. תזכרי שאני סידרתי לך את הפגישה הזאת, ושזה לא היה קל. הייתי צריכה להאמץ בשביל זה ועכשיו תורך".

"מה זה נקרא להתאמץ?"

"רז, תעשי טובה, אל תעשי את עצמך. את יודעת טוב מאוד מה חושבים עלייך".

"מה חושבים עלי?"

"תגידי, החלטת להרוס הכל? את רוצה שלא ניכנס? שנשאיר אותם בפנים ונלך? אני- ממש לא בראש שלי לשבת שם אם את, איך אומרים? עוינת"

"אבל אני בכלל עוינת.." ההתרגשות והשמחה שמילאו אותי קודם נעלמו כאילו האדמה בלעה אותם, והרגשתי איך ההעלבון מתפשט בתוכי. מה זה הטון הזה של נועה? היא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי, לא? היא טרחה וסידרה לי פגישה עם הבן שאני מאוהבת בו, לא? אז למה היא לא נחמדה כזאת? למה היא מאיימת עלי ככה? מה הקטע שלה?

"אולי את לא עוינת", היא החלה לחצות את הכביש, "אבל את עושה הכל בשביל שכולם יחשבו שאת בן אדם משעמם. אז מה בסך הכל אני מבקשת? שתהיי נחמדה? זאת בקשה גדולה מידי?"

"ברור שאני אהיה נחמדה", בלעתי רוק והתאמצתי לא להתפוצץ מהעלבון, "אני אוהבת את תום, שכחת?"

נועה לא ענתה.

הגענו את המדרכה ממול, והושטנו את התיקים לשומר של בית הקפה. אחר כך נכנסנו, נועה ראשונה ואני קצת אחריה.

סורי שייצא מאוד מאוד קצר פשוט אין לי ממש מצב רוח ואני חולה.