שוב נפלה עלי תקופת העצבות והלבד.
אני מרגישה כל כך לבד לפעמים שבא לי לצעוק ולברוח מהכל..
אני מרגישה לא שייכת לסביבה שאני נמצאת בה, לאנשים שבה..
אני מרגישה שאנשים שסובבים אותי, מתרחקים ממני, והם דווקא אלה שפעם ניסו למצוא את חברתי, שטענו שהם אוהבים אותי..
פתאום אני לא רואה המון דברים שראיתי פעם, כאילו העולם השתנה, האנשים השתנו..
המון דברים מציקים לי או מכניסים אותי לדיכאונות ועצבות.. עם חלקם ניתן להתמודד ולחלקם סתם אין לי כוח, לא לדבר, לא לשתף, ולהדחיק כל הזמן הצידה..
לפעמים נדמה לי שאם אשתף, אנשים לא יבינו אותי או לא ירצו להבין..
כשרע לי, אנשים דוחקים בי שאספר מה עובר עלי.. תחשבו על זה אתם.. רע לכם, אתם מחפשים שקט, ואנשים מציקים לכם שתשתפו..
תבינו.. כשבנאדם מבקש להיות לבד, אז כנראה הוא באמת מתכוון לזה..
אני מניחה שהם עושים את זה כי אכפת להם, ואני רק מרחיקה אותם ממני.
יש לי חבר אוהב וחברות אוהבות, אבל לפעמים... נדמה לי שהם סתם עוד תאורה של סרט..
סרט לא מוצלח על החיים שלי, שברגע שהסרט "נגמר", וההפקה והבמאים נעלמים, אני נשארת לבד.
לפעמים אני חושבת שאולי אני אשמה במשהו...
אני מרגישה לפעמים כמו פרפר.. מתעופפת מקבוצה לקבוצה בצבעים לא שמחים, מחברה לחברה, מנסה למצוא את המקום שיתאים לי ושיקבלו אותי בו כמו שאני..
לבד זו הרגשה נוראית.. וככה אני מרגישה.. לפעמים יותר מידיי.
גם אם אני נמצאת במקום טוב עם אנשים טובים.. זה רק עד סוף הערב, עד שאני נעלמת מהמקום וכך גם מזכורנם של אלה שסבבו אותי.
גיליתי שאני אדם של זוגיות.. בזוגיות אני מרגישה שייכת למשהו.. למישהו.
אבל גם בזוגיות אני מרגישה חנוקה לפעמים, אני פוגעת באנשים..
נדמה לי לפעמים ש"מיוחדת" זאת סתם מילה שאנשים זורקים לחלל האוויר בניסיון לתאר אותי..
אבל אני לא מיוחדת ! אני סתם מוזרה.
מכירים אותי כאדם שמח, בעקבות המוניטין שבניתי לעצמי בעיני החברה כלפי חוץ.. אבל זה בדיוק כמו המשפט.. מה שרואים מבחוץ, זה לא מה שקורה בפנים.
אחרי שהשמחה עוברת במקום שמח- נהיה לי עצוב.
אני מפחדת להרוס את שלוותם ושמחתם של אנשים בגלל הדיכאון שלי.
אפילו בבית אני לא מוצאת מקום.. ההורים תמיד עסוקים בשלהם או סתם עייפים כל הזמן.
אני רואה אנשים שמחים, מאושרים, במקום שהם צריכים להיות בו, שהם מתאימים אליו, אבל... אני מרגישה שאין מקום אמיתי בשבילי...
לפעמים בא לי לגלגל אחורה את החיים האלה ולהתחיל הכל מהתחלה...
סופי שבוע תמיד גורמים לי להרגיש לבד.. כאילו כולם עזבו ושכחו אותי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: