הצד האחר שלי

תמונות זה הוכחה שיש לך לזכור רגעים שעברת בחיים , בעיקר רגעים של אושר ,אהבה , משפחה .

כל אחד בוחר אילו תמונות ילוו אותו בכל חייו , מזכרת לחיים שעבר ושיוכל לספר את כל אותם סיפורי התמונות .

אומרים שתמונה שווה אלף מילים אך גם היא מראה אלפי רגשות , רגשות שמובעים דרך הפנים שבדרך כלל איננו רואים אותם בפעם ראשונה .

המבט הזה שהבנות מפספסות אך בתמונה רואים בברור .

האושר הזה שאתה מבין שיש את אלו שאכפת להם ממך .

האהבה הזאת שלא צריך לצעוק בכדאי לראותה אלא ללחוש אליה ברכות .

העצב הזה שיודע שאין לו לאן לברוח מהתמונה הזאת .

התמונות הם אמצעים להחיות רגעים שאתה רוצה לעבור שוב , לראות את השינוי שחל בך מיום ליום , את הבגרות שגודלת בך .

 אם האהבה הייתה תמונה מה היה בתמונה ?

תמונת האהבה שלי כרגע היא בגדר של סימן שאלה בוכה ...

תמונת האושר שלי כרגע היא מפת דרך אל האושר ...

תמונת העצב שלי כרגע היא הבטחון העצמי הירוד שלי ...

אצלי כנראה אלבום התמונות לא מלא בכלל , הוא מלא בחללים ריקים...

מחפש את הצלמת שתתפוס את האהבה שלי בתמונה אצלה

בזמן האחרון המצב שלי הפך מקשה לאנוש , מרגיש שהכל פשוט מתרסק לי בין האצבעות .

התקופה הזאת של הפגרה הורגת אותי , אני משתגע עם עצמי לבד .

ההרגשה של בזבוז , אני מבזבז את החיים שלי ככה ?!?! למה זה מגיע לי , מה עשיתי רע למישהו .

רק ליפול אל תוך מחוזות החושך , הצלילים השותקים מפחד , החוסר אונים שעופף את חדרי העצוב .

את ההרגשה שזה לא זה !

שאין סיכוי , אין לי סיכוי להינצל ! אני רק בובה על חוטים שיכולה להביע רגשות מפעם לפעם בהצגה שאף אחד לא הגיע אליה .

הויתור הזה שגורם לדקור בעצמי בגב, אולי אני לא חשוב בעולם .

אני צועק ,זועק , בוכה , כועס , שבור מהכל בחיים שלי עכשיו פשוט לא יכול להסתכל על עצמי במראה .

הכל מתחבר ביחד ופשוט הורס אותי רק שאני עובד אני מסוגל איכשהו לצחוק, לחייך , להראות שעדיין אני בנאדם עם אושר כלשהו .

אני מפנה את ראשי לצדדים מנסה לראות מי הולך איתי בדרך אך אף אחד לא שם , רק הטיפות הגדולות שנופלות מהשמיים ומעיניי .

גורל , מה זה גורל בכלל , אם זה אמור להיות הגורל שלי אני מעדיף לחיות ברחוב אך אם קמצוץ אושר.

אני רוצה להרגיש בפנים מואר ולא כבוי , להגליד את הפצעים ולא לזהם .

מה בסך הכל ביקשתי ... 

כל כך רציתי לקרוא לך לחזור אך את אף פעם לא היית שלי , רציתי לגרום לך לזכור אך את אף פעם לא זכרת אותי .

רציתי לגעת בידייך השופעות חום אך הן נתנות את גורלם במישהו אחר .

רציתי לנשק את שפתייך המלאות תשוקה אף הם היו מלאות בלשון זרה .

כל כך רציתי להגיד שאני אוהב אותך אך את לא מדברת באותה שפה כמוני .

כל כך רציתי לגרום לך לבכות מאושר אך את בכית דמעות של עצב ממישהו אחר .

רציתי לראות הניצוץ שלך בעיניים אך אי אפשר לראותו מרוב הדמעות .

רציתי שתיהי מאושרת אך שאת בלעדיי זה מרגיש שאת לא .

רציתי ....

בחיים לא הכל זה שחור ולבן ... זה לא כמו מלח ופלפל , יום ולילה , אין פה שני צדדים יש מלא חדרים בקומות מפוזרות בבית מסובך .

חיכיתי מלא זמן למשהו כל כך נכון , חיכיתי כל כך הרבה שתגיעי אך עכשיו שאת כאן דברים החלו למות .

זה לא תמיד ברור כמו שחור ולבן , הכל היה בידיי אך אני החזקתי חזק מידי שלא יברח ומעכתי הכל .

לא יודע מה לעשות כבר עם הכל , לדעת איך להתנהג לכל אחת בצורה שונה כל כך בלי שתברח , תפגע .

האם אני חזק ? האם אני חזק כדי לרדת על ברכיי לבקש ,בקשה אחת שתגרום לי לא לבקש יותר .

כל דבר כל דבר קט מנקר לי את הלב , אני יודע שאני יתגבר כי אני תמיד עושה את זה מחדש ,כבר התרגלתי להיות לבד .

אך אני רוצה לדעת דבר אחד , איפה אני עומד בחיים האלה .

אני רוצה להסתכל לך בעיניים אך המבט שלי מכיר רק את הרצפה המלוכלכת מכמות הבכי שנפל עליה .

את היום שכבר נגמר שאין לי דרך להשיב את הזמן אחורה .

איש חכם היה נשמר ויודע שתלכי כנראה שאני זה לא אותו איש.

אולי ערב אחד נוכל להיות חופשיים יחד אך כרגע אני בצינוק .

מחשבותיי רצות ומספרות את כל אשר ליבי רוצה לעלות על שיפתותייך את אשר תספרי אותו מהתחלה לסוף .

לאן , לאן נסעו אותם רגליים ארוכות ויפות כנראה אל מחוץ מחוזות ליבי .

על בחורה שבעבר פגעה בי ...

אני מקווה שלכל אחד יש מיטה !

המיטה שבו הוא הולך לישון ,עושה אהבה , משחק משחקים ונח .

המיטה שלי היא מיטה דיי גדולה לחדרי הקט היא בגודל מיטה וחצי עם 2 כריות גדולות ורכות המחפשות אחר הראש שינוח עליהן .

צבעה הוא כחול כמו הים הגדול , שקט רגוע אך גם סוער וגלי שהצורך מגיע .

במיטתי יש כל מה שאני צריך בשביל שיהיה לי הכי נוח עליה , בכל מצב או ארוע.

אך גם שם אני מרגיש בודד .

בודד אשר מחפש את היחד ולא את החוד .

אשר מרגיש שהוא מפקיר כרית אחת בכל לילה כי אין לו מי שתבוא לישון לצידו .

הרוצה ללכת לישון אם מישהי שתרגיש בטוחה בזרועתיו.

לדעת שבבוקר הוא יקום ויסתכל לצד ויראה כי זה לא היה חלום .

לראות אותה בכל בוקר כשהיא הכי יפה רגע לפני ההשכמה שלה .

לדעת שהיא ישנה בחיוך בדיוק כמוני כשאנו יחד .

אני זה הדבר הראשון והאחרון שהיא תראה כל יום.

ללכת לישון אפילו לכמה דק  אם היא תישן לצידי .

להכין את הרגע שבו נוכל לעשות אהבה ולהישאר ביחד במגן האהבה עד הבוקר .

 שאני זה שהיא לא יכולה ללכת לשיון בלעדיו .

שאני זה הכרית שלה בלילה .

אני זה אשר מחכה לך במיטתי המלאה בורדים אדומים המחכים להתאכזב כאשר הם יראו דבר יותר מדהים מהם כשאת תכנסי לחדרי , עם הנרות שמקיפות את כל חלל החדר בשביל להאיר לך את השביל אלי , עם הכרית שמחכה להיזכר בריחך הקסום שב כל לילה מחדש .

מדובר פה במיטה בודדה המחכה לאישה שתבוא לגרום לבעלים שלה אושר ...

יש לנו הרבה סיבות,קשים,פחדים ולבטים אך לבסוף אנו מחליטים להיפרד .

אני מחליט להיפרד ממה שאין לי , אולי ככה אני לא יחשוב יותר מידי על זה.

זה עצוב להיות כאוב על דברים שאין לך בעצם , שהם רק בחלומות ומחשבות שלך ואתה לא משיג אותם .

זה שגרה לחיות בדיכאון על מה שאין ולא על מה שיש .

הקושי לקום כל בוקר לראות את עצמך במראה ולהבין שבעצם מה שיש לך זה רק השתקפות עצמית, והבפנים אף אחד לא יודע למרות הדרך הקשה שאתה עובר בשביל למצוא את המישהו שיכיר אותך באמת .

תמיד היו האלה החלומות ,הרצונות , הדברים שאין והכל אני רציתי וניסית להשיג אך התוצאה הייתה ללא מוצא .

אולי מחיקת העבר כל הכאבים , השברונות, הפחדים, הכעסים, הבטחון העצמי הירוד וכל החצי שכואב לי איתו יהפוך לחצי חלק שיוכל להתמאלות ע"י החצי השני .

 לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד שהפרידה היא קשה .

להיפרד מכל מה שמחזיק אותך זה ההיגיון שלא מחזק אותך .