הצד האחר שלי

גורל זהו הגשר שאני בונה לאחת שאותה אני אוהב .

האדם היחידי שאקנא בו הוא האדם אשר יזכה בליבך ואני תמיד אאמין שזהו גורלי להיות האדם הזה .

אני רוצה ללמוד אותך כמו שאת למדת אותי ונצמיח ביחד אהבה .

כתבתי כל כך שכל מילה הרגישה כמו פעימה בליבי כאשר אני כותב עלייך .

אך המכתבים לעולם לא נקראו רק מחשבות על מה שהיית אומרת לי מהדהד בראשי .

הגורל לא נותן עדיין להכירך , שאני יכיר אותך העננים יחלו להתבהר וגוון של אור יואר על פני , כרגע זאת האפלה שמטשטשת לי את הדרך .

דרכו של גורלי מיסתורית ורק דבר אחד גלוי בו , הידיעה שאני אפגוש בך יום אחד .

הלב שלי נמצא בידיים של הגורל ואני צריך לבנות את הגשר אל החלק החסר .

מסתכל על הכריכה בצבע ירוק עם גוונים של לבן אך שם עדיין לא נכתב .

פותח את הספר ,הספר שלי מדפדף בין דף לדף יורד לעומק השורות ונזכר בריח הזיכרון פעם הוא מתוק ופעם מריר .

מגיע לעמוד 210 ומסתכל אחורה ומבין שעשיתי כל כך הרבה דברים לטוב ולרע אך הם עדיין מעט בתוך הספר הענק שלי .

נשאר באותו עמוד בלי יכולת לכתוב מה אני ארצה שיהיה בו בהמשך , המון שורות חסרות אך את המשפט האחרון תמיד אדע.

כרגע המילים מתערבבות לי בתוך מבוך ללא מוצא .

בספר שלי יש גם איורים חלקם צבעוניים והשאר שחורים , כל איור נמצא בעמוד הנכון של הסיפור לתאר מה הרגשתי באותה תקופה .

הספר שלי הוא מגוון יש בו מתח , קומדיה , דרמה ,אימה ורומנטיקה אם  יעשו סרט על הספר כנראה שהוא יהיה הכי הארוך אי פעם .

הסוף הוא תעלומה שמרחפת במחשבותיי ללא תשובה ברורה .

כל מבוקשי הוא שסופו של הספר יהיה רק באושר ובריאות .

יש לי חלומות שאני חולם מגוונים בכל מיני צבעים אך רק חלום אחד חשוב , חלום שאת תיהי בו .

יש לי רצונות אני רוצה הרבה וכמה שרוצה יותר לא שבע לעולם , רצון אחד רוצה שתיהי פה כל הזמן .

יש לי פחדים אני פוחד לא קצת והם נוגעים בי נוגעים בכל דבר , פחד אחד קיים בי שתצאי לי מחיי .

יש לי זיכרונות אני זוכר חלקם טובים וחלקם לא , רק זיכרון אחד מושלם זה את ואני .

את כמו הזמן .

אני חושב עלייך בהווה , מפנטז עליך בעתיד ובוכה עליך בעבר .

איך יכולת להרעיב את ליבי , הרעב לחום גופך בלילות הקרים בלעדייך .

בלילה אני יכול לשמוע אותם , מדברים על הסיפור הכי העצוב שאי פעם סיפרת , הסיפור שלנו .

במקום מרוחק שאיבדתי את נשמתי לאישה חסרת רגשות .

איך יכולת להיות הדוקטור האפל , הכנסת אותי לחדר ניתוח ופתחת לי את הלב , זרקת אותו על הרצפה בלי חרטות .

את גורמת לי להרגיש כל כך אנוכי , טיפשי , חסר אונים ,כל כך בודד וחסר רגשות .

לא משנה כמה ליבי באבל ,אם אני ימשיך להאמין החלום  שביקשתי יתגשם .

לא להפיץ את השקרים , לא לעשות את אותם טעויות בחיי .

רק כך אני יכול לתת לליבי לשרוד .

יש לי כמה דברים להגיד !

זה רק מילים אך הם אמיתיות .

את היית הכתף שלי שבכית.

את היית הנר שלי בלילה .

את היית המעיל שלי מפני הגשם .

את היית המקלט שלי מהכאב .

הכתף כבר לא שם שצריך אותה .

הנר כבר כבה מזמן למרות שהוא היה נר נשמה .

המעיל שעף לי ברוח הסערה .

המקלט שלא שרד את ההפצצה .

רק נשאר לי להאמין , להאמין בעצמי !

הצבע הלבן עוד טרי שמסתיר צבעים קודרים יותר .

הלב שלי צבוע לבן כרגע הוא מסתיר צבעים אפלים יותר , היו זמנים קשים ועוד יהיו אחרים .

הצבע האמיתי תמיד יהיה שם תחת קליפת הלבן .

אני מתגעגע לצבע האדום , הראה לי סימנים של חיים , תשוקה ואהבה .

אני רוצה לשכוח את הצבע השחור שמותיר אחריו הרס , שברים וריקנות בחלל הגדול הזה.

כל צביעה שעוברת מנסה לשכוח את הצבע שהיה ומחכה לצבע הטרי שיתייבש בי .

הלב שלי מכיר את כל הצבעים , הצבע הכי מוכר לו זה לבן .

מסתתר מאחורי הקיר הלבן שחוסם הכל .

שאני צובע בצבעים אחרים תמיד מה שישאר אחריהם זה הלבן , הוא תמיד שם יחסום לטוב או לרע .

אני רוצה לצבוע הכל אך ליבי יודע רק לצבוע בלבן .

חולם על היום שבו אני יתעורר וימצא את מה שחיפשתי כל כך נמצא לידי .

אולי הייתי נאיבי , הפסדתי בעיניים שלך ואף פעם באמת לא היה לי סיכוי ,טעות שלי !

שוכב קרוב אליך רק לשמוע את פעימות ליבך וחושב לעצמי על מה את חולמת , אולי אותי את רואה שם .

למדתי בדרך הקשה אף פעם לא לתת לזה להגיע כל כך עמוק , הכאב הזה שלא מפסיק לדמם בפנים .

בגללך למדתי להיות בצד הבטוח שלי כדי שאני לא אפגע יותר .

אני מתבייש בחלק הזה של חיי שהם כל כך ריקים .

את היא היחידה שאני מתפלל לשכוח , את היחידה שאהבתי ולא סלחתי !

עכשיו אני לבד חובק את הכאב , חורט את שמך על עץ השבור .

מתי מתי אני אוהב ?