הצד האחר שלי

להילחם על אוכל ומים זה הגיוני .

להילחם על הקרובים שלך ולהציל אותם זה מובן .

להילחם על האהבה זה שיגעון .

להילחם  נגד עצמך זה התשה .

המלחמה היומית שלנו בעיקר על הרצונות , החלומות , האפשריות שלנו .

התוצאה שלנו בסוף כל יום היא התקווה למחר ,להמשיך עוד יום בקרב .

הרצון שלנו להציל את עצמנו הוא ראלי אך להציל את הסובבים אותנו הוא נשגב .

המלחמה בין הפנימיות לחיצוניות שלנו הורסת אותנו כבני אדם .

הנשמה שבוערת עד עומק ליבי נלחמת מול החששות , הפחדים , הסיוטים , הביישנות בקרב האין סופי .

המלחמה שלא נגמרת לעולם רק ממשיכה ללא קץ פוגעת .

החדירה של הלהב המשונן בלי חשבון אל תוך התקווה בכל פעם שמפסידים במערכה , כאב בילתי פוסק .

המלחמה על האוכל והמים מסתיימת כל יום בניצחון .

המלחמה על המשפחה שלך מסתיימת כל יום בחיבוק מחמם לב .

המלחמה על האהבה לא מסתיימת כי אין על מי להילחם .

המלחמה נגד עצמך עדיין ממשיכה ולא תיפסק .