הייתי חייבת להוציא את הכל, ועכשיו.
די נמאס לי, עשיתי טעות, שילמתי עליה.
כל האנשים מהעבר מזכירים לי אותה כל הזמן, ואני רק סובלת.
אני יודעת שאתם לא מבינים על מה אני מדברת,
אבל על הטעות הזאת? שילמתי ב=י=ו=ק=ר.
די עזבו אותי. מי מתייחס אליכם בכלל? בגללכם הכל נהרס, תנו לי להמשיך
עם החיים החדשים שלי בשקט. תתרכזו בשלכם.
כל החברים שהיו לי ? בגדו בי.
אז יש לי שם, שם שהדבקתם עליי מלפני שנתיים.
כמו סוג של מדבקה שלא רואים, אבל בייחס? היא מסתירה אותי.
בגלל השם הזה, יכול להיות שהוא לא יהיה שלי.
ניסיתי להמשיך, לשמור על הטבעיות, להסתיר את הכל.
ולכל אלה שפגעו בי, כישלו אותי, והשפילו אותי,
תודה, עכשיו אני הרבה יותר חזקה.
וטעות ? לא אני עשיתי. אלא אתם.
ואני יודעת שאתם קוראים פה ואתם יודעים מי אני,
כי אני יודעת שהיא, שבגדה בי נתנה לכם את הבלוג.
אז, תתעסקו בשלכם, וצאו לי מהחיים.
כי מבפנים? אתם רק מכוערים יותר ויותר.
- - - - -
מסיכה.
אחת כזאת, שלא רואים.
שמתחבאת מעל פרצופם של האנשים.
כזאת שמסתירה אתכם, ומשלה את פרצופכם.
כי מתחתיה, אתם מחביאים את כל חסרונותיכם.
מסיכה, נמתחת על ראשכם,
מותחת כדי שהחיוך, יתרחב הרבה יותר.
שמתחתיו? יש רק חיוך רחב ומזויף בהרבה.
ואתם, אוהבים את המסיכה הזאת.
כי היא מסתירה את כל מה שאתם לא רוצים שייראו.
כי בעצם ? אתם פחדנים. אתם מפחדים שיראו אתכם באמת,
חשופים. בלי מסיכות. בלי זיופים.
ואני ? אחת מהאנשים האלה. המובילה ביניהם.
- - -
זה כל כך מגיע לי,
כל כך!
זאת לא אהבה אסורה, אז למה אני מרגישה ככה?
אולי מחר הכל ישתנה, אולי.
אין מצב שהוא ירקוד איתי, לא לא.
עזבו, פשוט עזבו. אתם לא מכירים את הסיפור אז אל תנסו לעודד אותי.
אפחד לא מחפש אותי, אותי מבפנים.
לא עם מסיכה, ולא עם מדבקה עוטפת את השם שיצא לי,
אותי. פשוט אותי.
אני כל כך מאוכזבת מהחיים, כל כך.
ציפיתי שגם לי, יהיה טיפת אושר.
ומחר במסיבה? הוא ירקוד עם מישהי אחרת, בטוח.
אני יודעת שאני אשרוד, ואני אמשיך הלאה, אני יודעת.
אבל אני לא רוצה לחשוב על זה, לחשוב.
פשוט, אני מתכוננת למראה הקנאה שהולכת להסתער בי,
מתי שהוא ירקוד עם מישהי.
אתם לא רוצים להתחלף איתי.
אני רצינית, אתם לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
תומי .
