יום ראשון, קמתי ב8 בערב. פתחתי ערוץ 10, ידעתי שיש כדורגל ברבע ל9. מכבי חיפה מארחת בקריית אליעזר את בית"ר ירושלים.
אני בכלל אוהב את מכבי תל אביב, אבל אני אוהב לראות גם משחקים אחרים.
לפני המשחק, החליטו המארגנים, לערוך דקת דומייה לזכרו של הנרצח רז חג'ג', בחור בן 16 ששיחק במחלקת הנוער של מכבי חיפה ונרצח לפני כמה ימים במועדון או משהו כזה. יהי זיכרו ברוך. מארגני המשחק החליטו להגיד גם (בגלל התאריך, 4.11) שזהו גם יום הזיכרון לראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שנרצח לפני 12 שנים.
ברגע שנאמרה המילה "רבין" נשמעו שריקות בוז וקולות כמו "טוב שרבין מת" והתחילו לעשות שירים ליגאל עמיר, רוצחו של רבין - מכיוון הקהל של בית"ר.
זה מגעיל אותי! זה דוחה!
נכון, זה לא כל האוהדים, רק "הקומץ" הבעייתי. עדיין! אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה בכלל!
יצחק רבין, שמטרתו הייתה להביא לעם ישראל שלום ושנהיה סופסוף חופשיים. ככה אתם שורקים לו שריקות בוז? הבנאדם נרצח. איך אתם יכולים לשיר שירי הלל לרוצח?! איך?!
לא אמרתי שכולם חייבים להצביע לשמאל, שכולם צריכים לרצות שלום או להיות בעד או נגד ההתנתקות ולהיות בעד או נגד אולמרט. אבל בנאדם מת, שמוקדשת לו דקת דומייה, שהיה ראש ממשלת ישראל, אפשר לכבד. חובה לכבד.
פשוט בושה וזה מזעזע אותי ומגעיל אותי. ואין לי עוד מה להגיד חוץ מזה שאני מקווה שנראה כמה שפחות תופעות כאלה בספורט הישראלי ובכלל. איכס.
כל הכבוד לראש הממשלה, אהוד אולמרט (שאוהד בית"ר, אגב!) שגינה את התנהגות האוהדים ששרקו ושרו ליגאל עמיר.
אני לא יודע איך להעניש את האוהדים האלה ובטח שלא לחנך אותם. אני רק מקווה שאותו קומץ, אותם אנשים ששרקו בוז כשהזכירו את ראש הממשלה המנוח, אותם אנשים פשוט יורחקו ממגרשי הכדורגל לכל חייהם ומצידי שגם ישבו מאחורי סורג ובריח. מגיע להם!
שלא נראה יותר דברים כאלה.
ג'וני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
