מכירים את זה שאתם מגיעים למקום לא מוכר ורחוק מהבית ומרגישים כמו במציאות אחרת?
מכירים את זה שאתם מכירים אנשים חדשים, נקשרים אליהם - ועד שאתם מגלים שברור שזה לא ימשך לנצח, זה יגמר מהר ורוב הסיכויים שלא תיפגשו יותר לעולם - כבר מאוחר מידי.
לדברים טובים ומהנים מתרגלים כ"כ מהר. מהר מידי.
מתרגלים אליהם, מתאהבים בהם, נהנים מהם ואז, תוך שניה - נגמר.
עד שסוף סוף יצאתם מים השגרה של היום - יום, הגעתם לתוך מקום שבו הכל חדש ומרגש, מלאי ציפייה.. מגיעה השעה בה אתם עולים על האוטובוס כל הדרך לשדה תעופה, עם סיפוק מהול בעצב, קוראים את המכתבים שנכתבו לכם, שומרים את הכתובות שהחלפתם.. אבל ההגיון והמציאות גורמים לכם להבין מה שכבר ידעתם אבל לא רציתם להפנים - זה נגמר. כן, כניראה שלעולם עוד לא תיפגשו. הדמעות עולות אבל ביחד עם זאת אתם שמחים. כי גם אם לא לתמיד, הימים ביחד היו מהנים ומלאי זכרונות טובים. וגם אם לא תיפגשו, קשר רחוק גם יכול ליהיות סיום נחמד.. ואולי, אולי יום אחד עוד תיפגשו. הסיכוי קטן אבל האמונה והרצון גדולים. וגם, אף פעם אל תגידו אף פעם. 
אבל מה שהכי הפתיעה אותי זה איך, איך כל - כך קל למצוא חברים חדשים ולהיפתח אליהם ולהיקשר אליהם כ"כ במקום אחר, רחוק מהמציאות של היום - יום? איך קל כ"כ לתת למישהו להיכנס לך ללב ולהיכנס לשלו ולעבור איתו דברים שביום-יום אני לא מצליחה למצוא מישהו כזה?
ולמה ההתנהגות שם, רחוק מפה, כ"כ שונה מההתנהגות פה? למה שם אני מרגישה יותר עצמי מאשר פה? יותר משוחררת אפילו..
כניראה שזה מהדברים האלה שהם פשוט ככה. תמיד ככה, וככה הם גם ישארו.. אולי כשבן אדם 'יוצא לחופש' הוא באמת יותר לחופש, תרתי משמע.
הוא משאיר את כל הדאגות שלו לאחר"כ, הוא משאיר את הביישנות ואת המחשבות שם ויוצא למקום אחר, ומפני שממילא הוא לא מכיר אף אחד שם ואם לא ירצה כניראה גם לא יפגוש אותם שוב, הוא מתנהג כעצמו, בלי לפחד מה יחשבו עליו. אולי אם אני אחזור ליהיות ככה גם פה אולי שוב יהיה לי קל. בלי לפחד שיפרשו את ההתנהגות שלי אחרת, בלי לפחד שמה יחשבו עלי משהו שהוא לא נכון. אולי אני צריכה גם פה לחזור ליהיות אני, כמו שהייתי עד לא מזמן.
אבל עכשיו זה נגמר. ואני צריכה להסתפק רק בזכרונות ובחוויות..
אמנם נשארנו בקשר אבל זה לא יהיה אותו דבר. ואני מכירה את עצמי, זה יעבור..
ובינתיים אני רוצה לומר שהיה לי הכי כיף בעולם!!!!!!! עשיתי מצנח, רכבתי על אופנוע ים, הייתי על הבננה הזאת, בשיט, למדתי לשחק ביליארד, הייתה החלקה על הקרח, בריכות, מסיבות, מגלשות, ילדים, צחוקים, ים, שמש! מה עוד צריך? אחת הנסיעות הכיפיות!!!
ומחרתיים אני, השנה ואילן נוסעים לקוקה קולה וילאג' וחוזרים ביום שלישי, 19.8 שזה במקרה גם היום הולדת שלי 
ואז.. אז החופש ממשיך ולאט לאט מגיע לסופו.. יש עוד את הווליום, הנסיעה לת"א עם ליטלי ועוד כל מיני אבל בסופו של דבר עוד קצת והחופש מגיע לסופו.
ואני חייבת להודות שכשהצבתי לעצמי כמטרה לעשות את החופש הזה לאחד הטובים שהיו לי, לא היה לי מושג עד כמה טוב הוא יהיה!
והוא אפילו עוד לא נגמר!!! 
אז זהו. השלמתי את הפערים שנפערו בבלוג הזה,
אז עד העדכון הבא - להית' :)
שלכם, עם המון אהבה,
ענת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Miss SunshinE **