כל הילדים קופצים רוקדים כל הילדים קופצים רוקדים D=

להב... אני יודעת שאין לי ממש זכות לדבר על זה שאנשים לא באים לפעולה כי אני בעצמי לא ממש באה,

אבל עכשיו בערך בשבועיים האלו החלטתי להוכיח את עצמי, ולהראות שאני באמת קיימת ולהשתתף בפעולות,

למשל בפעולה ביום שישי אחריי המדורה, קוני הודיעה שהפעולה מתחילה ב14:30, אני יודעת שחלק היו עייפים ומוטשים מהמדורה, אבל זו לא סיבה שלא לבוא, כי בעיקרון הרסתם לחברים שלכם את הפעולה, קוני תיכננה פעולה ליותר מ25 ילד ופשוט איכזבנו אותה, היינו 21,.

במקום הפעולה הזאת היא בחרה שני ילדים שיעבירו שני משחקים ואז הלכנו למדורה, היא בחרה את איתי ועדן.

אני עדיין חושבת שזה לא פסדר, כי אנחנו פאקינג 50 בקורס ואנחנו באים לפעולות בערך 30/20, אני חושבת שזו אכזבה מצידינו

למדריכים וגם אכזבה לשבט.

כי כולם מצפים מאיתנו ואם נזרוק *צונזר* ולא נבוא לפעולות יגידו שלא אכפת לנו, אני יודעת שאני היחידה שאין לה זכות לשפוט על זה, אבל זאת הדעה שלי, במקום להרוס לחברים שלכם ולכם את הפעולה פשוט תבואו =)

היום[27/5] אז הייתה גם פעולה מגניבה וחשובה,

וגם לא היינו הרבה. הפעולה הייתה על אותה הפעולה שעברה שקוני רצתה להעביר לנו,

באמת מי שלא בא הפסיד,

בהתחלה היינו צריכים לשבת בזוגות, וזה משחק כזה שמישהו רץ אז רודפים אחריו והוא צריך לשבת באיזשהו צד של הזוגות עכשיו אם הוא מתיישב בצד אחד הצד השני של הזוג קם ורץ, משחק מגניב כזה, שכחתי איך קוראים לו. ><

אחריי המשחק הם אמרו לנו לשבת כגוש, וישבנו, ואז הם הסבירו לנו וזה.

ואז הם חילקו אותנו לשתי קבוצות,

בתוך הקבוצות עצמן הם חילקו לעורף ולחזית.

העורף קיבל דף שצריך לפענח אותו

והחזית הייתה צריכה לרוץ בכל השבט ולחפש אותיות שקשורות למשפט

והמשפט היה: " פעיל יעיל לשבט תקין"

טוב אז החזית רצו וזה וחיפשנו אותיות,

ואז הבאנו אותם לעורף כאילו אמרנו להם ממה שאנחנו זוכרים.

ואז אחריי זה הם אמרו לנו לגשת לרחבה ושוב להתחלק לעורף ולחזית

הם העמידו 4 ספסלים 2-2 בתור טור, והמטרה שלנו הייתה לעמוד על ספסל אחד כל הקבוצה ואז לנסות להעביר את הספסל מאחורה ולהתקדם, אבל בלי לגעת אחד בשני זתומרת בלי שהקבוצות יגעו אחד בשני, אף אחד לא הצליח.

אחריי הפעלה זאת המדריכים לקחו אותנו לאחד מהחדרים וכאילו על הקירות היו כל מיני משפטים נניח: " הפעיל הוא כמו מדריך רק מסוג ב' " .... והיינו צריכים לדרג את זה. אחריי שכולם דירגו הם לקחו והקריאו והם שאלו מי בחר ואז מי שהצביע הם נתנו לו/לה זכות דיבור למה הוא הצביע באותו המספר שהוא הצביע.

אחריי כל זה, הם אמרו לנו שוב להתחלק לעורף ולחזית וכאילו היינו צריכים לתרום משהו לשבט, אני לא זוכרת מה אנחנו תיכננו לבנות, אבל אני זוכרת שהספקנו רק 2 חצובות.

אחריי זה אמרו לנו לשבת ליד התחנה וישבנו. ואז היו מין שאלות על השבט ומי שידע לענות את כל התשובות נכון קיבל פתק שהיה רשום עליו משהו. אחריי כל השאלות אמרו לנו לשבת בבטונדות ליד המקלט שלנו(בפרטיזנים), הלכנו לשם והתיישבנו במעגל ואז המדריכים אמרו שלכל מי שיש פתק שיקריא מה כתוב ואז היה כל מיני דיונים על הפתקים.

בסוף הם אמרו לנו תאריכים חשובים.

ואז יהודה מטלון דיבר.

כעיקרון רשמתי את כל הפעולה מהזיכרון שלי

אני אישית ממש נהנתי, חבל שאנשים לא באו

היה יכול להיות יותר סבבה אם היינו מלא.

להב אני ממש אוהבת אותכם

אתם החיים שלי

שבט ארנון??

אתם המשפחה שלי...3>

טוב אז היום הייתי אמורה להתחיל בביצפר ברבע ל9,

טוב אז אני קמה וזה, ולקח לי מלא זמן לקום פשוט לא ישנתי כמעט כל הלילה.

אז אמרתי לאמא שלי שאני עייפה וזה ושכבר קרה שנרדמתי בשיעור ואני לא רוצה לקבל צעקות מהמחנכת המרשעת הזאת.

אז היא נתנה לי להמשיך לישון, טוב היא לא ממש נתנה, פשוט אמרתי לה :" אמא אני נשארת לישון" והיא לא אמרה כלום אז פשוט נרדמתי D=

היה כיף לישון עד 1 P=

הווו

ב17-18 ביולי יש סמינר שכבה אני חושבת (=

וב8.6 קריאת צוותים לחלוץ (=

3>

טוב אז חפרתי,

לילה טוב לכולם

ובדרך גם עיצוב חדש=)

-שכטמן-

בקשר לרגשות שלי מהפוסט הקודם,

אמרו לי כבר מה לעשות. בן תודה רבה שעזרת לי.

למרות שאני עדיין קצת מבולבלת.

כאילו זה קשה להחליט וזה, עזבו.

קיצר, היום היה אחלה בבית הספר.

אחרי הבצפר רותם באה אליי להתכונן למבחן מועד ב' בשל"ח

ובסוף לא התכוננו, אנחנו עושות עבודה. נהנהנהנהנהנה

ואז היא הייתה אצלי עד 5 בערך והלכה לפני חצי שעה בערך

רותם אני אוהבת אותך,

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי חברה כמוך3>

מצטערת על הפוסטים הקצרים,

פשוט אין לי מה לרשום.

בקשר לפוסט "זה הכל בשבילך,הביטי לשקיעה"

אני הצלחתי טיפה בזה שאני לא ממש נדבקת כבר לאנשים.

ובאמת אחריי שחשבתי שאם אני אאמין אני אצליח ואמרתי שזה לא נכון,,

ההבנתי שזה נכון.

תודה רבה לכל מי שתמך בי.

אוהבת אור שכטמן

שמבולבלת עדיין

אוקיי , היי היי מה נשמע?

טוב, בזמן האחרון אני דיי מבולבלת,.

כאילו יש בראש שלי מישהו ואני באמת אוהבת אותו, נניח שאני מדברת עליו יש לי פרפרים בבטן וכ'ו לא צריך לספר.

ות'אמת, אני יודעת כאילו בקטנה מה הוא מרגיש כלפיי,

האם זה אמיתי? הם יצליח לי?

הכל זה שאלות של האם האם והאם, אני מקווה שפעם ראשונה אני אצליח להתמודד עם האהבה שלי כלפיו ,

השאלה היא, אם כדאי לי לשאול אותו או לחכות שהוא ישאל אותי.

אני יודעת שלחלק סיפרתי ת'סיפור, אבל לכם לא,

אני צריכה את עזרתכם.

תעזרו לי

*בבקשה*

זה באמת היה חצי פוסט,

רבע פוסט

מה שלא יהיה.

מי שיגיד לי לפחות מה הכי חשוב שאני צריכה לעשות בשלב הזה יצא/ה מלכ/ה!

תודה רבה לכולם על הקריאה.

אוהבת או שכטמן

המבולבלת שלא יודעת מה לעשות עם עצמה

לונה קיבלה הודעה בדואר של המחשב.

לרגע לונה היססה לפתוח את ההודעה.

לונה:" מעניין ממי האימייל הזה?" לונה חשבה.

האימייל לא היה לה מוכר, ופחדה מעט,

לונה שלחה את ידה לאט לאט לפני העכבר ונכנסה לאימייל, ההודעה הייתה בחסוי.

היא קראה את ההודעה בעיון רב , בהודעה היה רשום:

" שלום לך לונה, אני לא רוצה להגיד ממי ההודעה הזאת, אבל אני צריך/ה להציב לך תנאי, אם תתקרבי ללוקאס עוד פעם אחת,

יקרה לך דבר מצער מאוד...."

אחריי שלונה סגרה את האימייל בפחד היא צילצלה ליסמין.

המשיבון שלה ענה..

לונה:" היי יסמין, את בטח עסוקה או משהו כזה. אני חייבת לספר לך משהו, זה קצת מפחיד, ואני חייבת לספר למישהו על זה.. "

לונה סיפרה את מה שקרה כרגע.

למחרת לונה כמה והחלה להתארגן לתיכון, והיא יצאה ב7 וחצי ברגל,

היא שקעה במחשבות כשלא שמה לב לאן היא הולכת, ומישהו נכנס בה עם המכונית שלו,

הבעל של המכונית יצא בריצה מהאוטו וצלצל לאמבולנס,

האמבולנס בא מהר, ולקח את לונה לבית חולים שכבר היא הייתה מחוסרת הכרה.

הכניסו את לונה לחדר אחד בבית חולים, והרופאים החלו לטפל בה,

לאמא של לונה הודיעו במהרה על מה שהתרחש שם,

נדיה ומרקוס באו בריצה לבית חולים.

מקווה שאהבתם

תגובות

=)

טוב, אני לא זוכרת אבל פעם מישה/מישהי אמר/ה לי שאם אני אאמין אצליח בכל מה שאני מבקשת.

ות'אכלס זה לא היה ממש נכון, כי מתי שהאמנתי., וביקשתי משאלה בתקווה שהיא תתגשם, היא לא התגשמה, והכל היה סתם.

אז למה שאני עכשיו חושבת על זה, הכל נראה לי סתם בולשיט?

אני לא מבינה מדוע בזמן האחרון כל הדברים הולכים לי לא טוב.

אין לי כוח כבר ללכת לצופים, אני תמיד עייפה,הכאבי ראש האלו משגעים לי ת'שכל, והכי חשוב, עם החברים, בזמן האחרון כולם מרוגזים עליי, ולא מדברים איתי כמעט, אני רבה עם ההורים שלי, עם אחיות שלי.

אני לא יודעת מה נסגר איתי,

אני רק יודעת שאני חייבת דחוף לשנות את הגישה שלי לעולם הזה,

אני צריכה לקום בבוקר חייכנית ולא ישר לצעוק,

לא לבכות כמו ילדה קטנה ומעצבנת,

אני חייבת להפסיק להיות אגואיסטית,

לא יודעת כאילו לגרש את כל התכונות הרעות שלי, ולהשאיר את הטובות.

אני לא רוצה להיות ילדה כזאת,

אני יודעת שפוסט זה נראה כאילו אני מעוררת רחמים,

אבל גם אם הוא כן כזה אני לא רוצה שתרחמו עליי או משהו כזה, אני כותבת את מה שאני מרגישה ולא יצא לי לדבר על זה בחברה,

אני כותבת את זה כי יש אנשים שלא מכירים אותי כמו שהם מכירים, אני כותבת על זה בתקווה שתעזרו לי עם הבעיות שלי.

פעם הצופים לא הפסדתי פעולות אפעם, ושלא באתי לטיול פתי"ש בכיתה ז' ממש ממש בכיתי, ממש רציתי לצאת אבל היה בר מצווה לבנדוד שלי.

השנה הכל כבר השתנה, אין לי כוח לבוא לפעולות, וכאילו זה משהו שקצת קשור לקורס וטיפה למדריכים, פשוט לא כיף לי.

אולי עכשיו בגלל שזה שנת הקורס, ויותר מתמיד אני צריכה לבוא ולהשקיע בשביל לקבל תפקיד טוב בהדרכה,.

נשאר לי עוד זמן להשקיע, מעכשיו אני אבוא לכל הפעולות.

ועכשיו, החלטתי שאני פותחת דף חדש,

אני הולכת להפוך לילדה יותר חביבה על אנשים, אני לא אדבק לאנשים,אני לא אציק לאנשים,.

אני אהיה עצמי, אבל רק שונה.

אז לכל האנשים שפגעתי בהם במהלך השנה הזאת אני ממש מצטערת והפעם אני מתכוונת לזה,

אני רוצה שתסלחו לי,.

אני באמת לא רוצה שתרחמו עליי או משהו כזה כי אני לא ילדה כזאת שמרחמים עליה,.

אני רק צריכה עצות באיך לשנות את האופי המגעיל שיש לי.

אני לא יכולה לבקש סתם ככה עזרה מההורים שלי/אחיות שלי/החברים שלי/המשפחה שלי וכ'ו..

זה יהיה מוזר, בגלל זה אני מבקשת את עזרתכם,

התוכלו לעזור לי אנשי טובי לב.

בתודה רבה

אור שכטמן

נ"ב..

בגלל זה שמתי ת'שיר התחלה חדשה של יהודה פוליקר,

אני רוצה להתחיל חיים חדשים.

לביטול המוסיקה נא ללחוץ

esc