דגלנות.

חזרות יום ולילה.

הייתי בטוחה שיהיה כיף,

אז נכון,בהתחלה היה כיף,

אבל דוגרי?

נמאס! אין לי כבר כוח להזיז את הדגל מצד לצד!

אתמול הלכו לצבוע בסניף. יצאו ב12 [בלילה] מהמקום של החזרות לדגלנות,

וההורים שלי לא הרשו לי ללכת.

ואני קנאית ברמות אז כל הלילה חשבתי על זה שכמה כיף להם עכשיו ואחרי זה הם יריצו צחוקים על כל מה שהיה שמה ועל איזה כיף היה ועוד ועוד.

[וצדקתי.ואני מעוצבנת ברמות עכשיו! אוף!]

ורבתי עם ההורים שלי,ואבא שלי טס הערב. [והוא לא יהיה בדגלנות..=/]

ואז ב12 בלילה מתוך כעס נכנסתי להתקלח והאצבע הקטנה של הרגל שמאל שלי נתקע בדלת,ועכשיו האצבע ממש מנופחת ולא הלכתי לבצפר כי אני צולעת לגמרי. [דדממאאטט שלושה ימים דגלנות! איך לעזאזל אני יכולה לעשות את זה עם אצבע נפחוה כואבת וכשאני צולעת?! :(]

במוצ"ש ילד מהשבט שלי שיחק עם כל השאר בין חזרה לחזרה כדורסל,ויש לו משקפיים. אז איכשהו הם נשברו [כנראה שמישו קפץ איתו על כדור ותקע לו מרפק בעין..]

וזה פגע לו בקרנית...מסוכן מאוד..=/

אז כשהמדריכים נזכרו לספר לנו על זה ביום שלישי [אני ידעתי קודם,ההורים שלי חברים של ההורים שלו.]

הקדמה קצרה:הילד הזה לא ככ מעורה בתוך השבט,הוא נחמד והכל,אבל לא בתוך ה'חברה',והוא גם לא בא הרבה לחזרות אז אפחד לא שם לב שהוא לא נמצא.

אז כולם אמרו כן נלך לבקר אותו..

קיצור,הוא בבית חולים,אז הלכנו כמה ילדים לבקר אותו [כמה ילדים..כמעט 20! D:]

והיה צחוקים כי מילינו אוטובוס כמעט..P:

וזה היה נראה כאילו אנחנו באיזה טיול שנתי..

קיצר הלכנו והיה נחמד,אני ממש שמחה שהלכנו, הרגשתי ששימחנו אותו קצת בכל החרא הזה של בית חולים וניתוחים..

בעז"ה אני מאחלת לו רפואה שלמה בקרוב מאוד..=]

אני מנסה,באמת שאני מנסה להיות שמחה כל הזמן.. אבל כל שנייה מעצבנים אותי!

וזה או שאני שמחה,או שאני מחורפנת או שאני עצבנית!

מה עובר עליי?!?!?!

תהנו לכם בחיים.

אני..