להיות בכיתה עם 27 ילדים שאתה לא מכיר. להיות בספקות לגבי הכל.
להיות בשטח כיתתי עם 27 ילדים שאתה מכיר, אוהב, מכבד, מעריך, מחבק, מחזק. להיות בטוח בעצמך כמו שלא היית אף פעם.
הבדל של 10 ימים עשה את כל זה.
אין לתאר כמה שהקורס שינה כל אחד ואחד.
אני מאושרת שיצאתי לשם. הרגשתי הכי שייכת שאפשר. אחרי הכל כולנו אנשים שאוהבים את הארץ, ללכת בה, לספר עליה, להדריך בה, לחוות חוויות חדשות בתוכה, לדאוג לה, לנקות בה.
ביום הכנה הייתי בטוחה שיהיה בסדר. אבל לא חשבתי שיהיה טוב עד כדי כך.
הקבוצה המדהימה שלנו עשתה הכל. אי אפשר להביע אפילו כמה שאני אוהבת אותם. אתם כמו משפחה.
ליום הקהילה היה גם חלק בשינוי אצלי. אני מסתכלת על דברים בזווית אחרת. הכרתי את האוכלוסייה הזו, אבל לא ידעתי שיש מצבים קשים עד כדי כך. אני מאושרת שהלכנו דווקא לשם. עם כל הקושי בדבר.
היום האחרון היה הכי קשה שאפשר. המחברות שכתבנו אחד לשני ריגשו, נגעו ושימחו.
באמת השתדלתי לנצל כל שניה. בסופו של דבר נשברתי, לא רציתי לעזוב.
לכל אחד הייתה משמעות אדירה עבורי.
אחרי הטקס, בוכים על כתפיים של אנשים. שמבטיחים שניפגש, ומחייכים חיוך ענקי. מחייכים וממשיכים לבכות. כי בכל זאת עצוב להיפרד. מרגישים כאילו מכירים שנים. כאילו נולדנו יחד באותו בית חולים. מאוחדים, מחובקים, בוכים, מחייכים.
בדרך חזרה הביתה- בוכים הרבה, מדברים מעט. קצת צוחקים כדי לשחרר.
אני לא מאמינה שזה נגמר. עצובה ושמחה בו זמנית, נכנסת הביתה.
רוצה לחזור לאנדרטת הנחל. (כי אחרי הכל זכויות לרועי קדמי- צבר סקס, סמים ואנדרטת הנחלD:)
אני באמת אוהבת כל אחד ואחד מכם.
מחוז מרכז צפוני, אתם מדהימים.♥
שנק"ל, לא יכולתי לבקש יותר.♥
קורס מש"צים 2008 היה נפלא.
קרןD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
