
מעדכנת.. יש כל כך הרבה לאמר אבל לפעמים ניראה שפשוט לא ניתן לרשום הכל...
אני יודעתשהבלוג הוא שלי ובשבילי ובשביל שאני אוכל לפרוק בו את כל הרגשות שלי.
אבל לפעמים ניראה כי איני יכולה לכתוב כל אשר עולה על ליבי מכיוון שכל העולם ואחותו הצולעת מסתכלים על מה שאני רושמת.
אחרי זה באים בשאלות מה זה אומר ומה ההוא אומר?...
אתם לא מבינים שאם אני רושמת בעילום שם משמע אני לא רוצה לדבר על זה?...
משמע אני רוצה שזה יישאר אצלי פשוט בא לי לפרוק?..
אז חשבתי על הרבה נושאים..
לפעמים ניראה שאני מצפה מאנשים ומעצמי ליותר מדיי....
אבל ככה אני... אני אוהבת שיהיה טוב.. לא אני לא משתמשת במילה מושלם כי שומדב אפפעם לא מושלם...
אפפעם!! וזה מוכח...
נכנסתי לבלוגים של אנשים גלשתי התסכלתי וראיתי מה בני נוער בגילי כותבים ומרגישים.
לכולם יש בעיות... לכולם יש קשיים..
לפעמים אפילו הקשיים שלהם נראים מגוחכים וקטנים לעומת שלי באותו הזמן...
אבל הבנתי שיש בעיה ענקית...ע=נ=ק=י=ת=! במערכת החינוך שלנו...
תחשבו על זה הבית ספר שלי ועוד כמה בתי ספר בארץ לומדים...
אבל שלושתרבעי מבתי הספר בארץ לא לומדים..
חשבו על זה שכל אלה שיפסידו חומר של חצי שנה שלמה בסופו של דבר יאולצו לשלם למורים פרטיים,
להשלים לבדם את כל החומר,ולבסוף להישאר כיתה.. במצב הגרוע...
לחשוב שיכול לצאת מצב כזה שאני וחברים מהבית ספר שלי עולים לכיתה י' אבל החברים מפה
נשארים לעוד שנה של כיתה ט'?...
זה ידפוק הכל יהיה לחץ אדיר על שכבות ז'...
ויהיה מחסור נוראי בהצבא.. או שיכריחו את כל המחזורים האלה שנדפקו עכשיו ושישארו כיתה לגמור בגרויות לפניי הזמן...[ליתר דיוק שנה לפיי].
או אף גרועה מזה... לגמור בגרויות אחרי צבא..
מי שיקרא את מה שכתבתי עכשיו ולא מכיר אותי יגיד איכס איזה "חננה" וואלה ילדה חסרת חיים אין לה מה לעשות....
אז יכול מאוד להיות שאני כזאת..כן כן.. יכול להיות שאני חננה חסרת חיים... אבל אני חושבת על זה ולדעתי זה כבר מוגזם...
אחרי זה מתפלאים למה בארץ אין מורים טובים ואין אנשי מקצוע טובים כי כל הישראלים המוכשרים בורחים ללמוד בחול איפה שיש משכורת
טובה ותנאים טובים... וכל השאר נשארים בארץ... ואלה שנשארים בארץ לא בדיוק עוזרים בפריחה שלה.
כמובן לא כולם.. אני לא מכלילה...
אתם יודעים אני מודה.... אני כלבה וצינית וחסרת טאקט ויש בי הרבה תכונות רעות.. עכשיו חשבתי על זה..
עשיתי הרבה דברים מנייאקים בחיים שלי ואני מודה...
אני לא בנאדם דכאוני ממש ממש לא...
אבל פשוט לפעמים ניראה שאני עושה יותר מדיי בשביל שכולם יהיו מאושרים כולל אותי... יש הרבה דברים שאני לא אומרת למרות שמעצבנים אותי בטירוף פשוט כי אין לי איך לאמר את זה לפעמים.
הרבה דברים מוציאים אותי מדעתי..
כן אני פרפקציוניסטית ומנסה לשאוף לשלמות כמעט מלאה. [למרותשאני יודעת שזה לא קיים].
אני מנסה להיות ככה מעצמי ולפעמים מצפה גם מחברים שלי להתנהג בהתאם..[לפעמים אפילו מוגזם].
*אני לא שונאת אותך אני אוהבת אותך ואפילו מצטערת על השיחה אתמול את ין הקרובים היחידים שלי... לפעמים אני מצטערת שאני כזאת כלבה*