ואולי אל הנחל ההוא מימי נערות
השוטף פי סדנו של העץ הכרות
המלחך את גדרות הזרדים החומים
של גני הפירות שם תבוא הנערה
אדומת השיער,היא אמי...דמדומים.
ותפשוט בגדיה ובכותונת משייה
תרד שם בנחל,אראנה שוחה:
אלוהית היא במים נאוה בכוחה!
דומיה וניחוח פרות מסביב.
ואני עוד אינני ביקום ואבי
עודו עלם בנוף בית אמו ואביו.
והנה היא עולה מן הנחל..אמי:
הנערה הברה אדומת השיער
בלבנת הבתולים בכותונת משייה
ואין היא רואה את בנה המבוגר
העומד ורואה את אמו בעולם
והנערה היא בטרם-עת-אם,באשיה
נוגה ראשה בערוב יום אל גדרות
הזרדים החומים
של גני הפירות,
שנוספה על מיתקם מתיקות דמדומים..
הה הכסיף זה הראש והשלג זה הראש
עדי נכפש בדמו בעפר
שנשפך בידי גוי גרמני באכזר.
והבן לא שילם ואת הבור לא חפר.
מבחן בספרות... שיר מדהים... כנראה הדבר הראשון שהתחברתי אליו באמת בשיעורי ספרות.
*וואו החברים שלך רכלנים י'חתיכת רכלן נואש.. טוב אתה לא נואש.. אבל אתה חתיכת שרמוטה(:*