ניראה לכם דאני כזאת חזקה ובטוחה בעצמי שנורא קשה לפגוע בי שכל מילה פוגעת רעה ומנוכרת
שתצא לכיוון שלי תעבור שם ולא תעצור בתוכי ותיצור הרגשה רעה טעם מר בפה ובכי ..
אתמול היה הסיוט הכי גדול בחיים שלי נמאס לי לריב ונמאס לי לקלל חברים שלי שלא לצורך.
נמאס לי לבזבז את הכוחות שלי ושלכם על נסיונות כושליםלהגיעה להסכמה כלשהי ולהפסיק לריב על שטויות..
אני באמת מצטערת על קללות שלא לצורך על התפרצות זעם לא נשלטת.. ועל היטפלות לאנשים שלא היו קשורים למקרה.
חלק מהכעס שהרגשתי באותו רגע היה מצטבר על אנשים שמתנהגים אליי ככה כבר הרבה זמן שעסוקים כבר הרבה
זמן בלעצבן אותי.. אלה לא חברים.. אלה גרועים מאויבים.
הכעס באותו רגע היה עצום.. התחנתתי ביקשתי כמעט פרצתי בבכי להחזיר..
אבל אתם הייתם אטומים אליי... חשבתם שזה משעשע חשבתם שככה זה מצחיק.. חשבתם שזה לא פוגע...
אולי אני טועה אבל זזה לא מגיעה לי .. כמה שלא תשנאו אותי ולא תאהבו אותי לא ניראה לי שמגיעה לי כזה יחס מגעיל.
למה אני צריכה להתחנן ולבכות בשביל שתבינו שעברתם את הגבול.
"כי גם ללב שלך יש גבול והוא זועק לנוח, כמה הוא יכול לסבול ומה עם קצת לשמוח ?"
לא אגיד שגם אני לא אשמה שגם לי יש חלק.. אבל אתם את הגבול עברתם.
כתבתי את זה פה בשביל שתראו את זה כי לי אתם בטוח לא תרצו להקשיב..
Oh, I'm sorry for blaming you For everything I just couldn't do And I've hurt myself by hurting you Some days I feel broke inside But I won't admit Sometimes I just wanna hide 'Cause it's you I miss And it's so hard to say goodbye When it
comes to this
הרסתם לי ת'ערב אתמול תודה לכם(: אתם החברים הכי טובים שלייי3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•°•michal•°•
